ב- 21 למרץ 1977 שחררה "AC/DC" את "Let There Be Rock", האלבום הרביעי של הלהקה באוסטרליה והשלישי ששוחרר בהוצאה בינלאומית.
זה האלבום האחרון של הלהקה עם הבסיסט Mark Evans אשר יפוטר מהלהקה חודשיים לאחר שחרורו של האלבום.
מדהים לחשוב שממש לפני שחרורו של האלבום המעולה הזה הלהקה היתה בנקודת השפל הכי גדולה בקריירה שלה. בעיצומו של סיבוב ההופעות שנועד לקידום האלבום "Dirty Deeds Done Dirt Cheap", קיבל מנהל הלהקה טלפון מהסניף האמריקאי חברת התקליטים "Atlantic Records", במהלכה נאמר לו כי הם לא אהבו את האלבום ולכן "AC/DC" נזרקת מהלייבל.
אבל במקום להיתפס לייאוש מחליטה הלהקה להראות לחברת אטלנטיק איזה טעות מרה הם עשו. הם התכוונו ליצור את האלבום הכי גדול שלהם עד אותו זמן, אמרו, וקיימו!!! Angus Young, Malcolm Young ו- Bon Scott, אשר כתבו את שמונת שירי האלבום, תיעלו בסיוע Mark Evans ו- Phil Rudd את כל הכעס והזעם שלהם אל תוך תהליך היצירה, וזה הצליח להם, ובגדול!!!
האלבום הזה כולל הימנוני רוק נצחיים כמו שיר הנושא "Let There Be Rock" אשר רק הכותרת שלו מספיקה כדי להכניס אותו להיכל התהילה של הרוקנרול. השיר מספק גירסה אלטרנטיבית ובדיונית להיסטוריה של הרוקנרול. הוא מקבל השראה משורה מתוך השיר "Roll Over Beethoven" של Chuck Berry האומרת כך: "... tell Tchaikovsky the news", "Let There Be Rock". אנגוס מציין שבמהלך הקלטת השיר מגבר הגיטרה שלו התחמם וכמעט נשרף, ומלקולם צרח לו שלא יעז להפסיק ושימשיך לנגן. את ה"להט" הזה, תרתי משמע, שהתרחש באולפן Albert שבסידני, ניתן לחוש גם ארבעה עשורים אחרי. השיר הזה נוגן בכל הופעות הלהקה מאז שנת 1978, והוא תמיד מנוגן במהירות גבוה יותר מזו שבאלבום, כאשר במהלכו אנגוס שורף את הבמה עם סולואים שאורכם הגיע לעיתים עד 20 דקות.
הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום היה "Dog Eat Dog", קטע בוגי סוחף עם ריף כבד ומלוכלך שמתאר את המאבק של הלהקה בעולם המוזיקה בו "אדם לאדם זאב". ידוע שהדרך של "AC/DC" לתהילה הייתה עקובה מדם. היא דרשה שנים של עבודה קשה בדרכים אל מול קהל, אבל הקושי האמיתי היה מול אנשי התעשייה וחברות התקליטים, וכותרת השיר הזה מוציאה את התסכול הזה של חברי הלהקה החוצה.
הסינגל השלישי ששוחרר מהאלבום הוא "Whole Lotta Rosie", שיר העוסק באישה טסמנית מלאה ששמה רוזי, עמה בילה הזמר בון סקוט לילה במוטל "Freeway Gardens" בצפון מלבורן. הוא פגש אותה מאחורי הקלעים לאחר הופעה שהלהקה קיימה באוסטרליה ושמה היה "Big Bertha", אך סקוט בחר לכנות אותה "רוזי" בשיר. מעבר להתייחסות למימדיה של רוזי סקוט מצא אותה כאחת המאהבות הטובות שהיו לו אי פעם. מעניין לציין שהמוזיקה בשיר מושפעת מהקטע "No Money Down" של Chuck Berry. הלהקה נהגה להעמיד על הבמה בלון מנופח ואדיר מימדים של אותה "רוזי" במהלך ביצוע השיר.
האלבום כולל שירים מדהימים נוספים כמו שיר הפתיחה "Go Down" שהושפע מאחת מהגרופיות המפורסמות של הלהקה שכונת Ruby Lips אשר זכתה לתואר "סופר גרופי" בטיים מגזין, "Bad Boy Boogie" שיר בוגי בשלושה אקורדים שהתפתח מג'אם סשן שהיה מעין "ניסוי כלים" של הלהקה באולפן, קטע הקאלט "Overdose" שמילותיו משלבות את שתי האהבות של סקוט, סמים וסקס ו- "Hell Ain't a Bad Place to Be" אותו כינה הבסיסט Mark Evans כ- "Brown Sugar" של "AC/DC", שיר גיטרות סוחף ואנרגטי למרות מקצב המיד-טמפו שלו, אשר הוקלט לייב באולפן, כמעט ללא התערבות הפקה.
האלבום "Let There Be Rock" הוא ללא ספק המאסטרפיס הראשון, אך בהחלט לא האחרון של "AC/DC". הוא העלה אותה למגרש של הגדולים והפך אותה מלהקה של "שירים" ללהקה של "אלבומים". האלבום הזה היווה נדבך חשוב בתהליך ההתפתחות של הלהקה בדרכה לתהילה וניתן לומר כי זהו "אלבום המהפך" שיביא לשינוי התודעה אצל חברת התקליטים "Atlantic Records". הוא יזכה את הלהקה בסיבוב ההופעות הראשון שלה בארצות הברית, שם היא תחל לבנות את הקהל שלה, בהרבה עבודה קשה בדרכים ובהופעות, עד שהסניף האמריקאי של "Atlantic Records" התחיל יתחיל להאמין שללהקה יש פוטנציאל להצליח בגדול בארצות הברית. השאר כבר היסטוריה...
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music.
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Comments