ב- 9 (US) וב- 22 לאוגוסט (UK), 1969 הוציאה "Blind Faith" את אלבומה היחיד "Blind Faith".
זהו אלבום מופת, קלאסיקה חד-פעמית, של הסופרגרופ "Blind Faith", חבורת מוזיקאים כשרונית שפעלה לזמן קצר ביותר, אך הותירה אחריה חותם אדיר בהיסטוריה של הרוק. האלבום הזה מייצג את הכישרון העצום, את האמביציה, ובסופו של דבר גם את הלחצים שהובילו לחייה הקצרים של הלהקה. למרות הפירוק המהיר של הסופרגרופ המדהים הזה, האלבום נותר עד היום כקלאסיקת רוק ייחודית וחד-פעמית, תמונת מצב של ארבעה מוזיקאים בשיא יכולתם.
הקמת הלהקה
השורשים של "Blind Faith" נטועים בפירוק של סופרגרופ אדיר אחר - "Cream", בסוף שנת 1968. "Cream" הייתה שלישייה פורצת דרך שזכתה להצלחה מסחרית מסיבית והביאה תהילה בינלאומית לחבריה: Eric Clapton, Ginger Baker ו- Jack Bruce. עם זאת, למרות (ואולי בשל) ההצלחה "Cream" היתה נתונה בתוך סערה של מתחים פנימיים, בעיקר בין בייקר לברוס, וכל ניסיונותיו של קלפטון לגשר ביניהם לא צלחו. מתוסכל מהעוינות המתגברת ועייף מהבלוז "המסחרי", קלפטון חיפש גישה רעננה וניסיונית למוזיקה.
בינתיים, לאחר 3 שנים עם "Spencer Davis Group", התמודד Steve Winwood עם אילוצים מוזיקלים ויצירתיים דומים, שהובילו אותו להקים את "Traffic" בשנת 1967. בסוף 1968, נטלה "Traffic" הפסקה לחג המולד, דבר שאיפשר ל- Winwood לקיים מפגשים מוזיקליים עם חברו Eric Clapton במרתף של קלפטון בסארי, אנגליה. המפגשים האלה היו מבטיחים, קלפטון ווינווד גילו מיד שיש להם כימיה מדהימה, אבל קלפטון היסס להתחייב ללהקה אחרת, במיוחד לכזו שעלולה ליפול לתבנית "הסופר-גרופ" אשר תעשיית העיתונות והמוזיקה ציפו לה בשקיקה גדולה.
נקודת המפנה הגיעה כאשר ערב אחד, הופיע Ginger Baker באופן בלתי צפוי והצטרף לג'אם סשן עם Eric Clapton ו- Steve Winwood. בעוד שווינווד היה מאוד מרוצה מהתוספת החדשה, קלפטון חש באי נוחות, מכיוון שהסשנים הכיפיים והבלתי מחייבים שהיו עד כה, הפכו כעת למשהו רציני יותר. למרות ההסתייגויות של קלפטון - במיוחד מהאיחוד עם בייקר זמן קצר כל-כך לאחר הפירוק של "Cream" - ווינווד שכנעה אותו שהתיפוף של בייקר חיוני לצליל שלהם. Ric Grech, אז בסיסט להקת "Family", גויס מאוחר יותר להשלמת ההרכב, ועזב לשם כך את להקתו לשעבר בעיצומו של סיבוב הופעות בארה"ב.
הלהקה הוכרזה רשמית בפברואר 1969, והשם "Blind Faith" נבחר על ידי קלפטון כדי לשקף את "האמונה העיוורת" של המעריצים שהגיעו לראות אותם מבלי לשמוע אפילו תו אחד מהמוזיקה שלהם.
האלבום
מיד עם יציאתו, הפך "Blind Faith" ללהיט מיידי, והגיע לראש המצעדים בבריטניה ובארה"ב. למרות שמדובר באלבום קצר יחסית, בעל שש רצועות בלבד, האלבום הזה מהווה עדות ליכולת הקולקטיבית והסינרגיה המוזיקלית של חברי הלהקה.
האלבום נפתח עם "Had to Cry Today" - רצועה מונעת בלוז שנכתבה על ידי Winwood ומתחילה את האלבום עם ריפים עוצמתיים ומשחק גומלין יוצא דופן בין הגיטרה של קלפטון לשירה של ווינווד.
אחריה מגיע השיר האייקוני "Can't Find My Way Home". בלדה אקוסטית, הכוללת את השירה מלאת הרגש של ווינווד. זו אחת הרצועות הבולטות באלבום שעד היו זוכה להשמעות רבות בכל תחנות הרוק הקלאסי בעולם. ווינווד כתב את השיר הזה כשהיה בן 21 בלבד. קלפטון ניגן כאן בגיטרה אקוסטית, דבר שבאותם ימים הוא עשה רק לעתים רחוקות.
הרצועה היחידה באלבום שלא נכתבה על ידי חברי הלהקה היא "Well All Right". קאבר עתיר אנרגיה לשיר של Buddy Holly, שמציג את היכולת של הלהקה להמציא מחדש סטנדרטים של רוקנרול במרץ ובחדשנות. למרות שהסיבה לבחירת השיר המסוים הזה של באדי הולי אינה ברורה, העיבוד המצוין שלו באלבום ללא ספק מצדיק את הכללתו.
ואז מגיעה יצירת המופת "Presence of the Lord" - ההמנון הרוחני של קלפטון. הרצועה הזו מתפתחת מבלדה שקטה לאפוס רוק מלא, הכולל את אחד הסולואים הזכורים ביותר שלו. Eric Clapton כתב את השיר כעדות אישית לאמונה, וזו לו הפעם הראשונה בה הוא כותב את כל המילים לשיר. למרות שמדובר בשיר אישי ועמוק, קלפטון בחר שלא לשיר אותו בעצמו, ובמקום זאת בחר בשירה של Steve Winwood, מכיוון שהוא האמין שווינווד הוא זמר מעולה. השיר משקף את הנוחות ההולכת וגוברת של קלפטון בחייו לאחר שעזב את "Cream", אך גם את מאבקיו בהתמכרות לסמים ואת רגשותיו כלפי אשתו של George Harrison, לה נישא מאוחר יותר. קלפטון תיאר את הקטע הזה כ"שיר של תודה", המביע תודות לכוח עליון על כל מה שקרה ויקרה, נושא שהוא יחזור אליו בעבודת הסולו שלו במהלך שנות ה-70.
הרצועה החמישית - "Sea of Joy" - נכתבה על ידי ווינווד, והיא משלבת רוק, פולק ופסיכדליה, שמחוזקת היטב על ידי נגינת הכינור של Ric Grech.
האלבום נסגר עם הג'אם הארוך של "Do What You Like", המאפשר לכל חבר לזרוח בקטעי סולו משלו, אך גם מהדגיש את הדינמיקה הפנימית של הלהקה. הקטע בן 15 הדקות נכתב על ידי Ginger Baker והוא נפרש על רוב הצד השני של האלבום, עם אווירה אפרו-Fאנקית שמבשרת על הכיוון היצירתי שבייקר יחקור מאוחר יותר עם להקתו "Ginger Baker's Air Force" כמו גם בשיתופי הפעולה שלו עם אגדת המוזיקה האפריקאית Fela Kuti.
עטיפת האלבום השנויה במחלוקת
עטיפת האלבום בהוצאה הבריטית בלבד, עוצבה על ידי Bob Seidemann והייתה שנויה במחלוקת, בלשון המעטה. על עטיפת האלבום נראית ילדה בת 11 בשם Mariora Goschen, חשופת חזה, אוחזת בדגם דמוי מטוס כסוף שמעורר את הדמיון. רבים מצאו את העטיפה השערורייתית הזאת כמטרידה, ובצדק, מה שהוביל לשימוש בעטיפות חלופיות באזורים מסוימים בעולם, במיוחד בארה"ב. שערוריית העטיפה רק הוסיפה עוד יותר למיסטיקה של האלבום.
המורשת קצרת המועד
ההופעה הראשונה של "Blind Faith" נערכה עוד לפני יציאת האלבום, ב-7 ביוני 1969, מול כ-100,000 מעריצים בהייד פארק, לונדון. ואולם, חברי הלהקה יספרו אחר כך שהם הרגישו שלא עשו מספיק חזרות ולא היו מוכנים להופעה שצולמה במלואה. "Blind Faith" התפרקו שבועות ספורים לאחר יציאת האלבום, בעיקר בגלל לחצי הציפיות מהם והקונפליקטים הפנימיים שהתעוררו בין החברים. שבועות ספורים לאחר יציאת האלבום, ב- 24 באוגוסט, ערכה "Blind Faith" את המופע האחרון שלה בהוואי.
עבור קלפטון, הלהקה הרגישה יותר מדי כמו גרסה אחרת של "Cream", הרכב שניסה להתרחק ממנו. הוא התפכח מתפיסת "הסופר-גרופ" ומהתהילה שהביאה עימה וכאשר Delaney and Bonnie הזמינו אותו להצטרף ללהקה שלהם, הוא נענה בשקיקה, ויצר את "Delaney & Bonnie and Friends" ובכך הוביל להתפרקות של "Blind Faith". ווינווד חזר בסופו של דבר ל- "Traffic", בעוד שבייקר בחר להקים את "Ginger Baker's Air Force". גם Ric Grech המשיך לדרכו עם פרויקטים שונים אחרים.
למרות קיומה הקצר, האלבום היחיד של "Blind Faith" נותר כציון דרך במוזיקת הרוק. הוא לוכד את רוח החקר המוזיקלי וההתנסות של סוף שנות ה-60 ואת המוזיקליות יוצאת הדופן של חברי הלהקה. "Blind Faith" הוא עדות למה שיכול היה להיות אם הלהקה היתה ממשיכה יחד, ומהווה תזכורת לכך שגם שיתופי פעולה חולפים יכולים לייצר אלבומים נצחיים.
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
אלבום מופת!!!