ב- 17 לספטמבר, 1977, "Camel" הוציאה את אלבומה החמישי "Rain Dances".
האלבום הזה סימן רגע מהותי באבולוציה של "Camel". הוא מייצג שינוי מובהק בסאונד של הלהקה, תוך מיזוג האלמנטים של הרוק המתקדם האופייניים לה עם השפעות ג'אז-פיוז'ן והפקה מלוטשת יותר. עם עזיבתו של הבסיסט Doug Ferguson והגעתם של Richard Sinclair מלהקת "Caravan", כמו גם Mel Collins מלהקת "קינג קרימזון" על סקסופון וחליל, אימצה "קאמל" פלטה קשת כלים רחבה יותר, והוסיפה רבדים חדשים למוזיקה שלה, תוך שמירה על הגישה המלודית המורכבת שלהם.
האלבום נפתח עם "First Light", האינסטרומנטלי שכבר מההתחלה מציג את האבולוציה של "Camel". תווי הבס הג'אזי של Richard Sinclair גונבים את ההצגה מהלחן היפה של Peter Bardens ושל Andrew Latimer. סולו הסקסופון של Mel Collins מתמזג עם הגיטרה של אנדי לטימר והקלידים האטמוספריים של פיטר ברדנס, ויוצר מיזוג של טקסטורות פרוג-רוק וג'אז. המבנה הדינמי של הרצועה, המתחלף בין רגעים שלווים לפרצי אנרגיה, נותן את הטון לגישה הניסיונית של האלבום.
הקטע הבא, "Metrognome", מתחיל עם צלילי מטרונום ומציג לראשונה את השירה של Richard Sinclair, שמהווה שינוי בולט מהאלבומים הקודמים. הקול החלק והנינוח שלו משלים את הקצב המשובב של השיר ואת קטעי הג'אז. עבודת הגיטרה של Andrew Latimer זורחת כאן, ומספקת לידים מלודיים וסולואים בטוב טעם שמרחפים מעל קווי הבס של סינקלייר ונגינת הקלידים המושלמת של ברדנס. החלק האמצעי של הרצועה מתפוצץ לקטע אינסטרומנטלי תוסס, המשלב שינויי מקצב יחד עם מורכבות ג'אזית.
הקטע השלישי - "Tell Me" הוא בלדה מלנכולית שמשנה את מצב הרוח של האלבום. סינקלייר מספק כאן ביצוע ווקאלי מרגש לצלילי ה- fretless bass עליו מנגן Andrew Latimer. הנגינה כאן מאוד מאופקת, כאשר הקלידים של בארדנס מספקים רקע שופע שמשתלב עם נגינת החליל של לאטימר ונגיעות הסקסופון של קולינס, אשר מוסיפות מגע עדין ופסטורלי. הפשטות של השיר עומדת בניגוד למורכבות של רצועות אחרות, ומציעה רגע עדין ומופנם בתוך הלחנים ההרפתקניים יותר של האלבום.
אחריו מגיע "Highways of the Sun" שסוגר את הצד הראשון של הויניל. זו אחת הרצועות הנגישות ביותר באלבום שנוקטת בגישה ידידותית יותר לרדיו. שיר אופטימי ומלודי שנוטה לצליל פופ-רוק, אך עדיין שומר על המוזיקליות האופיינית של "קאמל". הפזמון הקליט, מונע על ידי השירה החמה של Andrew Latimer ושכבות הקלידים של Bardens, ומציג צד יותר קליל ונגיש יותר של הלהקה.
הצד השני נפתח עם אחת מהרצועות הבולטות באלבום, "Unevensong". זה קטע רוק מתקדם קלאסי, מלא בשינויי מקצב, לחנים מורכבים ומלודיות מרתקות. המבנה של השיר זורם בצורה חלקה בין מצבי רוח שונים, החל מקטעים מהירים ומורכבים ועד לרגעים שלווים יותר. הגיטרה של לאטימר והסקסופון של קולינס משתלבים זה בזה בצורה יפה, בעוד שהקלידים של ברדנס מעניקים לרצועה עומק ומרקם עשיר. עבודת הבס של סינקלייר בולטת כאן במיוחד, ומוסיפה בסיס קולח וקצבי שמעגן את הדינמיקה המשתנה של הרצועה.
אחרר כך מגיע "One of These Days I'll Get an Early Night" ומציג צד גרוב Fאנקי לאלבום, שמונע על ידי הבס של סינקלייר והריפים הג'אזיים של הקלידים של ברדנס. הרצועה אופטימית ושובבה, כשהסקסופון של קולינס תופס את מרכז הבמה לצד סולאי הגיטרה של לאטימר. הלהקה נעזרת כאן בשני שחקני חוץ, Martin Drover בחצוצרה ו- Malcolm Griffith בטרומבון. זה קטע מהנה וקליל שמדגים את הגיוון והנכונות של הלהקה לחקור טריטוריה מוזיקלית חדשה.
הקטע "Elke" מציג שיתוף פעולה עם חלוץ האמביאנט Brian Eno. הסאונד החלומי שלו מאופיין על ידי נגינה דלילה, כשהקלידים של ברדנס, החליל של Latimer והטקסטורות האלקטרוניות העדינות של Eno יוצרות אווירה אטמוספרית. הגיטרה של לאטימר בקושי נוכחת כאן, מה שמאפשר לאלמנטים הסביבתיים לתפוס את מרכז הבמה. הקטע הזה מהווה שינוי מהותי ונועז משאר האלבום, אשר מציג את הנכונות של "Camel" לפרוץ גבולות ולהתנסות בז'אנרים שונים.
ב- "Skylines", "קאמל" מאמצת את השפעות הג'אז-פיוז'ן שלהם במלואן, ליצירת אינסטרומנטל מהיר המונע על ידי הקלידים של ברדנס והסקסופון של קולינס. לרצועה יש תחושה אנרגטית, כמעט אילתורית, כשהגיטרה של לאטימר לוקחת תפקיד מעט אופק יותר, ומאפשרת לחטיבת הקצב לזרוח. משחק הגומלין בין הנגנים, הדוק וקולח, והוא מראה את היכולות הטכניות של כל אחד מחברי הלהקה.
רצועת הנושא, "Rain Dances", סוגרת את האלבום בנימה רכה. זה קטע אינסטרומנטלי קצר אך יפהפה שמשתמש בחלקים מהלחן של הרצועה הפותחת "First Light" ובכך מעניק לאלבום תחושה מעגלית עם התחלה וסוף. הסקסופון של קולינס והגיטרה העדינה של לטימר יוצרים תחושה רכה ואווירתית המנוגדת לרצועות היותר אנרגטיות באלבום, ומסיימת אותו בנימה של שלווה ורוגע.
האלבום "Rain Dances" הוא אלבום מעבר של "Camel" אשר מדגיש את הנכונות שלהם להתפתח. הוא סימן אמנם סטייה מהסגנון היותר פרוגי של היצירות הקודמות כמו "Moonmadness" ו-"The Snow Goose", אבל הוא לא התרחק יותר מדי מהשורשים של הלהקה, אלא הוסיף מימד חדש לצליל שלהם, עם אלמנטים של ג'אז-פיוז'ן שהעשירו את היצירות שלהם. ההחלטה של "Camel" להרחיב את ההרכב שלהם ולהתנסות בצלילים חדשים הובילה לאחת מההוצאות השאפתניות והחושבות ביותר שלהם. למרות שהוא אולי לא השיג את ההצלחה המסחרית של כמה מיצירותיהם הקודמות, "Rain Dances" נותר אלבום מרתק וחשוב בדיסקוגרפיה של "Camel", אשר פונה לחובבי רוק מתקדם וג'אז פיוז'ן כאחד.
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Comments