אלבום הסולו השני של Chris Cornell, יצא ב-28 למאי 2007 וזה בדיוק הזמן לספר לכם על הסיבות שגרמו לקורנל להתבגר ו"להמשיך הלאה" עם "Carry On".
סיפור האלבום מתחיל בשלב הדמדומים של הקשר המוצלח הקודם של קורנל עם חברי "Audioslave", לאחר הקלטת האלבום "Revelations" ששוחרר בספטמבר 2006. לחברי "אודיוסלייב" לא היו שום תוכניות משותפות, ואפילו סיבוב הופעות לתמיכת האלבום שרק עכשיו יצא לא נראה באופק. בנסיבות אלה, החל קורנל לעבוד על "Carry On" ועל שיר הנושא לסרט ג'יימס בונד "You Know My Name", כאשר שאר חברי הלהקה פנו לתכנון האיחוד המחודש של Rage" Against The Machine", אשר התרחש בפברואר 2007.
בתאריך ה- 15 לפברואר 2007 כריס הודיע רשמית שהוא עוזב את "Audioslave", כאשר הסיבה הרשמית שניתנה לפירוד, הייתה "חילוקי דעות ואי התאמה מוסיקלית". מאוחר יותר גילינו שלמרות שכלפי חוץ הלהקה שידרה שהאלבום "Revelations" הוא אלבום שחיבר את "אודיוסלייב" כלהקה שיורת, כותבת ומקבלת גוון ייחודי ו- DNA משל עצמה, הרי שהם בעצם הלכו והתפרקו מבפנים. לא ניכנס לפרטים של פירוק "אודיוסלייב", כי בכל זאת באנו לספר על אלבום של כריסקו יקירנו, אך רק נספר שכנראה המחלוקות היו בעיקר על התנהלות העסקית בין כריס לשאר חברי הלהקה. כריס טען שהכל הפך להיות מחושב, לכל דבר קטן שהוא רצה לעשות הוא היה צריך לעשות משא ומתן כאילו הוא חותם על חוזה. זה כנראה מה שבעיקר שבר אותו. הוא אפילו לא הודיע רשמית לשאר החברים על העזיבה והוא פשוט החליט "להמשיך הלאה" ולחזור ולטפח את קריירת הסולו שלו.
שלושה חודשים בלבד לאחר ש"אודיוסלייב" מודיעה על הפסקת פעילותה, משחרר כבר קורנל את האלבום נושא סיקורנו. סמיכות הזמנים מלמדת כי ככל הנראה קורנל התכוון שחלק נכבד משירי האלבום הזה ישולבו באלבום הבא של "אודיוסלייב", לו זה היה אכן יוצא, אך בשל חילוקי הדעות המקצועיים הוא נאלץ לעשות בהם שימוש במסגרת אלבום הסולו.
האזנה לאלבום הזה מסבירה את הסיבה האפשרית לאותם חילוקי דעות ב"אודיוסלייב", שכן זה אלבום מאוד מגוון (אפילו מגוון מידי), הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינת הטקסטים. זה גם כנראה אחד מהחסרונות הגדולים שלו, שכן הוא מרגיש כאלבום שנעדר קו מוזיקלי אחיד. הוא נשמע יותר כמו אלבום אוסף מאשר אלבום שלם, ומאוד קשה להתייחס אליו כמכלול. נגדיל ונאמר שלעניות דעתנו יותר קל להקשיב לכל שיר ושיר בו בנפרד מאשר לאלבום כולו מתחילתו ועד סופו. אפילו עטיפת האלבום משדרת "אלבום אוסף". רשימת השירים בצד השמאלי העליון של העטיפה הקדמית שמורה לאלבומי אוסף משנות השבעים בהם היו מציגים את "הלהיטים" בקדמת האלבום, לעיני כל.
(Photo: Max Vadukul)
יש באלבום הזה קצת מכל תקופה בקריירה המוזיקלית של קורנל. החל מ- "Soundgarden", דרך "Euphoria Morning" ועד אודיוסלייב. אבל מה שמדהים הוא, שאפילו ניתן לשמוע בו ניצנים של האופן בו קורנל הולך להישמע בעתיד. זה משתקף בין היתר ממכונת התופים בשיר "Killing Birds" שקורצת לאלבום "Scream".
אמרנו עודף גיוון, אז הוא כנראה נובע גם מהעובדה שהשירים בו יועדו במקור לפרויקטים שונים ולא לאלבום אחד שלם ומושלם.
יש כאן את "You Know My Name" האדיר שנכתב במיוחד לסרט "קזינו רויאל" של ג'יימס בונד, אשר יצא בשנת 2006. השיר כולל ליווי של כלי מיתר ועטוף בהפקה בומבסטית השמורה ל"ביג בנד" כמתחייב מסרטי הנושא של בונד, ולכן למרות שהוא אדיר בפני עצמו, הוא נשמע תלוש ושונה מיתר האלבום.
הגיוון נמשך עם גירסת הכיסוי של שירו של מייקל ג'קסון "Billie Jean", אותה קורנל ייבא מהמופע האקוסטי שערך ב- 7 לספטמבר 2006 בשטוקהולם שבדיה, ואשר יצא מאוחר יותר באופן לא רשמי בדיסק שנקרא "Chris Cornell: Unplugged in Sweden". ביצוע האנפלאגד של קורנל לשיר נשמע יותר טבעי, אמיתי, מרגש וזורם יותר מאשר גירסת האלבום שנשמעת לנו קצת "לוחצת" ומאולצת.
הוורסטיליות ממשיכה עם אסופת שירים שנראה שקורנל כתב עבור "אודיוסלייב", במחשבה שהלהקה תמשיך הלאה גם אחרי האלבום השלישי. שירים כמו "No Such Thing" ו- "Your Soul Today", שבהחלט נשמעים כמו שירים שיכלו להתאים לסופרגרופ האימתני ההוא. תקשיבו אפילו לסולו הפסיכדלי בשיר "Poison Eye" ותדמיינו אותו מבוצע על-ידי Tom Morello ותבינו עד כמה אנחנו צודקים.
וכמובן שהאלבום הזה כולל מקבץ שירים שקורנל כתב מתוך מחשבה על פרוייקט הסולו.
שירים כמו "Arms Around Your Love", "Scar on the Sky" ו- ,"Disappearing Act" בהחלט נשמעים כאלה. מעין שילוב של כריס דגם 1999 של "Euphoria Morning" לכריס "הדור הבא" של "Higher Truth".
ומכאן אנחנו מגיעים לחיסרון השני של האלבום הזה, והוא כמות השירים. נראה כי הרצון של קורנל להציג את הוורסטיליות שלו ולהראות עד כמה הוא פורה גם מחוץ ל"אודיוסלייב" ול"סאונדגארדן", גרמה לו לשחרר את כל הארסנל האדיר של השירים אותם כתב לפרויקטים השונים, מבלי לערוך סינון ועריכה מקדימים. אם קורנל היה עורך סינון ועריכה כאלה, לו היה לדוגמא משחרר לטובת האלבום הספציפי 10 שירים בעלי אותו גוון וכיוון מוזיקלי, האלבום הזה היה יכול אפילו להשתוות ברמתו לאלבום הסולו הראשון של קורנל. יש להצטער על חוסר הסינון והחשיבה המוקדמת על אופי השירים שיבחרו לאלבום, כי הוא גורע מאוד מההנאה מהאלבום הזה כמכלול אחד שלם ומאלצים אותנו להתייחס אליו כאלבום אוסף להבדיל מיצירה אחת מושלמת.
ועוד נקודה אחת למחשבה. קורנל הוא זמר אדיר, הוא אחד הקולות הגדולים ברוק. הקול שלו מסוגל לחדור ללב ולצנתר אותו, לערבב את הנשמה ולרפא אותה. באופן לא מוסבר חלק מהשירים באלבום גורמים לנו להרגיש שקורנל לא מנצל כאן בצורה מיטבת את קולו. יש רגעים באלבום בהם אנו מרגישים שקולו של קורנל לכוד בתוך השירים אשר אינם מאפשרים לו להשתחרר ולהציג את מלוא הפוטנציאל הגלום בו. לעיתים נדמה כי חלק מהשירים כאן מובילים את קורנל במקום שקורנל ידחוף אותם קדימה.
יחד עם זאת, מדובר באלבום שכולל כמה מהשירים היפים ביותר של קורנל. אסופה של פנינים שמשלימים שרשרת יוקרתית של אחד מהאומנים הגדולים בדורנו.
ואי אפשר לסיים סיקור על האלבום הזה בלי "הפינה הישראלית". האלבום הזה כולל גם גאווה ישראלית קטנה. המתופף ניר צדקיהו הוא המתופף איתו מחליט קורנל להקליט את האלבום, והוא הנגן היחידי מבין אסופת הנגנים הגדולה שליוותה את קורנל אשר משתתף בכל 14 שירי האלבום. לניר יש רקורד מרשים של הקלטות תופים לאומנים כמו Genesis", John Mayer, Flaw" ועוד רבים אחרים.
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
תגובות