ב- 11 לדצמבר 1968 יצא בארה"ב (וביוני 1969 גם בבריטניה) האלבום "The Book of Taliesyn" אלבומה השני של להקת "Deep Purple".
אלבום האולפן השני של "דיפ פרפל", "The Book of Taliesyn", הוא עדות אמיתית לאבולוציה האמנותית וליכולת המוזיקלית של "Deep Purple", כאן עדיין בהרכבה הראשון הידוע כ- MKI, עם הזמר Rod Evans הבסיסטNick Simper, וכמובן שלושת המופלאים הגיטריסט Ritchie Blackmore הקלידן Jon Lord והמתופף Ian Paice.
באלבום הזה הלכה הלהקה כמה צעדים קדימה מבחינת יכולת הכתיבה והביצוע, זאת בהשוואה לאלבום הבכורה "Shades Of Deep Purple" שיצא שנה קודם לכן. אומנם הלהקה המשיכה את הקו של אלבום הבכורה תוך שהיא משלבת חומר מקורי עם גרסאות כיסוי, אולם הפעם חדרו לתהליך היצירה השפעות של מוזיקה קלאסית, רוק פסיכדלי ורוק מתקדם.
החל מקטע הפתיחה "Listen, Learn, Read On" יוצאת הלהקה למסע מוזיקלי סוחף ומגוון של צלילים ורגשות. זה השיר הכי רוקיסטי, קצבי ומהיר באלבום, אשר מעיד במקצת על המהפך שהלהקה עתידה לעבור בתוך פחות משנתיים, עם האלבום "In Rock". השיר עטור אפקטים, וכולל תיפוף אגרסיבי של Ian Paice, סולו גיטרה צורם במיוחד של Ritchie Blackmore ועבודת בס מדהימה של Nick Simper. עם חצי דקלום חצי שירה מבקש מאיתנו הזמר Rod Evans להאזין, ללמוד, לקרוא ולהפוך עמודים ב- "The Book of Taliesyn". טליסין היה משורר בריטי (ממוצא וולשי) מהמאה השישית, אשר שירת כפייטן בחצרם של שלושה מלכים, ביניהם המלך ארתור הנודע.
לאחר מכן מגיע הקטע האינסטרומנטלי "Wring That Neck" אשר קיבל משום מה את השם "Hard Road" בהוצאה האמריקאית. שמו של הקטע הגיע מביטוי שהיה שגור בפי חברי הלהקה ומעיד על "סחיטת" צוואר הגיטרה/גיטרת בס על-ידי בלקמור וסימפר, שגם שתפו פעולה בכתיבת הקטע.
הקטע השלישי "Kentucky Woman" הינו גם הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום. בהשראת ההצלחה של גירסת הכיסוי "Hush" מאלבום הבכורה "Shades Of Deep Purple" שנכתב על-ידי Joe South, קיוותה הלהקה להמשיך את ההצלחה עם גירסת הכיסוי לשיר של Neil Diamond משנת 1967. השיר של דיימונד שנכתב במקור כשיר קאנטרי קיבל כאן את הפרשנות של הלהקה שמוסיפה גוון אפל וכבד יותר ואת הווירטואוזיות של בלקמור. השיר זכתה להצלחה יחסית (אם כי לא כמו הסינגל מהאלבום הקודם), כשהמגיע למקום ה- 38 במצעד הבילבורד 100 בארה"ב.
הצד הראשון של הויניל מסתיים עם המחרוזת "Exposition/We Can Work It Out". המחרוזת השאפתנית הזו מדגימה את הנכונות של הלהקה לפרוץ גבולות ולהתנסות, תוך מעבר בין קטעים מוזיקליים שונים. היא מתחילה עם הקטע האינסטרומנטלי "Exposition" שנפתח עם הפרק השני של הסימפוניה השביעית של בטהובן ומובל ביד רמה על-ידי הקלידן Jon Lord וממשיך עם גרסת כיסוי לשיר "We Can Work It Out" של "הביטלס". ההשפעות הקלאסיות והפרוגרסיביות ניכרות היטב בקטע הזה, שגם קצת פסיכדליה מצליחה לחדור אליו.
(Photo: A Dandy In Aspic)
הצד השני של הויניל נפתח עם "Shield", אולי השיר הכי פסיכדלי באלבום, עם תיפוף מנומנם יחסית של Ian Paice שאינו מאפיין אותו בד"כ וכולל גם שימוש בכלי הקשה וכם ליין בס מאוד מודגש במיקס הסופי.
אחריו מגיעה גולת הכותרת של האלבום, יצירת המופת "Anthem" אשר נהיה זהירים ונאמר שהינו אחד מהשיאים היצירתיים של הלהקה. הלחן נכתב על-ידי Jon Lord שגם מוביל את השיר בנגינת הקלידים המהפנטת שלו שכוללת שימוש נדיר במלוטרון (זו הפעם הראשונה מתוך פעמיים בלבד שלורד עושה בו שימוש - השניה היתה בשיר "Soldier Of Fortune" מהאלבום "Stormbringer". הקטע כולל גם עיבוד שכתב לורד לרביעיית כלי מיתר שמשתלב יפה עם נגינת האורגן שלו ועם סולו הגיטרה המדהים של Ritchie Blackmore.
האלבום מסתיים עם גירסת כיסוי נוספת "River Deep, Mountain High" שנכתב בשיתוף עם המפיק Phil Spector ובוצע במקור שנתיים קודם לכן על-ידי Ike & Tina Turner. הלהקה הפכה את השיר ליצירת רוק מתקדם שנפרשת על-פני למעלה מעשר דקות וכוללת ציטוטים מתוך היצירה "Also sprach Zarathustra" של המלחין הגרמני Richard Georg Strauss. זה היה גם הסינגל השני ששוחרר מתוך האלבום שקיבל גרסת רדיו קצרה שזכתה להצלחה במצעדים בקנדה ובארה"ב.
אמנם "The Book of Taliesyn" לא השיג את ההצלחה המסחרית של אלבומי "Deep Purple" משנות ה- 70 שהגיעו אחריו, אבל הוא משמש אבן דרך מהותית וחשובה במסעה המוזיקלי של הלהקה. הוא מציג את האבולוציה והחדשנות שלה, את חוסר החשש שלה להתנסות והוא מרמז על הסאונד פורץ הדרך שהם יפתחו זמן קצר לאחר מכן.
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Comments