ב- 30 לאוגוסט, 2004, (באירופה) וב- 7 לספטמבר, 2004 (בארה"ב), הוציאו "Dio" את אלבומם העשירי "Master of the Moon".
זהו אלבום האולפן האחרון של "Dio", אשר הופק על-ידי Ronnie James Dio אשר הלך לעולמו בשנת 2010. האלבום מסמן חזרה לטריטוריה מוכרת עם הגיטריסט Craig Goldy, שניגן בעבר באלבום "Dream Evil" משנת 1987 ובאלבום "Magica" משנת 2000, כמו גם הבסיסט Jeff Pilson (מ- "Dokken", "Foreigner") שניגן בעבר באלבומים "Strange Highways" ו-"Angry Machines". ההרכב כולל גם את המתופף Simon Wright - כמעט חבר קבוע בלהקה, אשר החליף את Vinny Appice בשנים 1989–1991, ולאחר מכן החל מ- 1998 ואילך, וכן את הקלידן Scott Warren שהינו חבר בלהקה מאז 1993.
מבחינה מוזיקלית, "Master of the Moon" נשען על הדום-מטאל והמיד-טמפו שהפכו לסימן ההיכר של "Dio" בשנים המאוחרות יותר. בהשוואה ל"Killing the Dragon" האגרסיבי יותר משנת 2002, האלבום הזה מאמץ גוון איטי ואפל יותר, מלא בריפים מהורהרים ועיבודים אטמוספריים. החזרה של Goldy להרכב מביאה איתה היכרות נעימה ומבורכת של עבודת הגיטרה, אם כי הסולואים והריפים באלבום, מרגישים לנו לרוב מאופקים יותר, הם משרתים את השירים היטב אבל חסרים את ה"הוקים" הקליטים והעוצמה המתפרצת הכל-כך מוכרת של "דיו". הבס של ג'ף פילסון מספק בסיס מוצק לחטיבת הקצב, בעוד שהתיפוף של Simon Wright מהודק ומדויק, גם אם לא פורץ דרך מסגנונו המוכר.
הרצועה הפותחת "One More for the Road" היא חזרה להבי מטאל המהיר של דיו, אבל היא בהחלט לא מרמזת על מה שיבוא אחר כך. שיר הנושא, "Master of the Moon", בא מיד אחריה עם אווירה איטית-מיסטית ומבשרת רעות, שנותנת את הטון להמשך האלבום, עם השירה העוצמתית והאופראית של Ronnie James Dio ועם הריפים הכבדים של גולדי. "The End of the World" מביא איתו אווירה מרושעת-אפוקליפטית עם אחד הגרובים הקליטים באלבום. "Shivers" כולל כמה מהריפים הטובים ביותר של גולדי, ומחזיר אותנו לרוק הכבד והאנרגטי יותר המוכר מההוצאות הקודמות של "Dio", רק חבל שהריף המוביל מזכיר לנו את "For Whom The Bells Tolls" של "Metallica", בעוד שהמלודיה בקטע המעבר לפזמון מזכירה לנו את "Hungry For Heaven" מהאלבום "Sacred Heart".
אחת מהרצועות הבולטות באלבום, "Death by Love", נכתבה בשיתוף Chuck Garric, ששימש כבסיסט הלהקה בסיבוב הופעות שליווה את האלבום "Magica". הקצב והלחן המלודי שלו מעניקים לשיר את הרוח של אלבומי "דיו" הקלאסיים, כך שהוא עומד בניגוד לחומרים האפלים יותר של האלבום. המהדורה היפנית של האלבום כוללת גם את רצועת הבונוס "The Prisoner of Paradise", שמציעה תוספת נדירה למעריצים המושבעים.
(Photo: alchetron.com)
מבחינה לירית, Ronnie James Dio מתעמק בכמה מהחומרים הכי ציניים וטעונים פוליטית שלו עד כה. בראיונות, הוא ציין שחלק גדול מהמילים משקפות את "הסכנות העומדות בפנינו כמעט כל יום בחיים המודרניים", וככאלה הן מוסיפות גיוון למילים המיסטיות והמיתולוגיות המוכרות שלו אליהן הוא חוזר באלבום. רצועות כמו "Living the Lie" ו- "The Eyes" חוקרות נושאים של הונאה, מעקב ושליטה, בעוד "The Man Who Would Be King" מסתכל על האופי ההרסני של כוח ושררה בלתי מפוקחים.
סיבוב ההופעות שליווה את האלבום "Master of the Moon", כלל סטליסט שנפרש על פני כל הקריירה המוזיקלית של Ronnie James Dio, כולל קלאסיקות משנותיו ב- "Rainbow" וב- "Black Sabbath". עם זאת, עקב התחייבויות קודמות, הבסיסט ג'ף פילסון לא יכול היה להצטרף לסיבוב ההופעות, ו- Rudy Sarzo נכנס לנעליו במהלך הופעות הלהקה.
למרות ש- "Master of the Moon" לא ממש מגיע לרמות האיקוניות של היצירות הקודמות של "Dio", כמו "Holy Diver" או "The Last In Line", הוא עדיין מסמן את שירת הברבור המכובדת של "Dio". האלבום ספוג באותה מיסטיקה, כשרון אופראי ונושאים אפלים שהגדירו את הקריירה של "דיו". עם זאת, חלק מהשירים אכן נופלים למבנה שחוזר על עצמו, וייתכן שהקצב האיטי יותר לא יהדהד היטב עם חלק מהמעריצים. אף על פי כן, התעוזה הווקאלית של Ronnie James Dio וחזרתו של Craig Goldy מביאים איתם תחושה של סגירת מעגל לפרק האחרון בהיסטוריה של אחד מההרכבים הגדולים בהבי מטאל.
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Opmerkingen