ב- 7 ליוני 2005 הוציאה "Dream Theater" את אלבומה השמיני "Octavarium".
כאלבום השמיני של הלהקה, הנושא המרכזי שלו עוסק בספרה 8 ומכאן גם שמו. כידוע "אוקטבה" מציינת מרווח של שמונה תווים בין תו דו לזה שאחריו וכך גם מספר השירים באלבום.
כשהלקה התחילה לעבוד על האלבום Mike Portnoy ציין בפני חבריו כי זה יהיה אלבום האולפן השמיני שלהם וכי הואיל ועד כה הם הוציאו לאור חמישה אלבומי הופעה, זה הזכיר לו פסנתר שמכיל בתוך אוקטבה אחת 8 קלידים לבנים (טון מלא) ו- 5 שחורים (חצאי טון). הרעיון הזה כבר הספיק לשאר חברי הלהקה כדי לקדם את הקונספט של האלבום.
האלבום כאמור כולל 8 קטעים, כאשר כל אחד מהם נכתב על-ידי הלהקה בסולם אחר, לפי הרצף הקיים באוקטבה. באופן זה, שיר הפתיחה "The Root of All Evil" נכתב בסולם פה (F), השיר שאחריו "The Answer Lies Within" בסולם סול (G) וכן הלאה, עד ליצירה החותמת את האלבום "Octavarium" הסוגרת את המעגל (ואת האוקטבה) ונכתבה גם היא בסולם פה (F), כמו שיר הפתיחה. אך הלהקה לא הסתפקה בכך. היא דאגה להציב בין השירים קטעי מעבר קצרים שסימנו את חצאי הטונים (הקלידים השחורים בפסנתר). כך לדוגמא, בסוף השיר הראשון מסתתר קטע בן 18 שניות שנקרא "Nature Sounds" שמחבר בינו לבין השיר הבא ונכתב בסולם פה דיאז (#F). יש באלבום 5 קטעי מעבר קצרים כאלה, כמספר הקלידים השחורים באוקטבה. על המיקום של חמשת הקטעים הללו על פני האלבום, ניתן ללמוד ממיקום הקלידים השחורים בעטיפה האחורית של האלבום.
בדומה לאוקטבה שסוגרת מעגל בין שני תווי דו, גם הנושא המשני של האלבום הזה קשור ב"סגירת מעגלים".
זה האלבום האחרון של הלהקה שהוקלט באולפן "The Hit Factory" שבניו יורק והאחרון של הלהקה עם "Elektra Records". בנוסף, האלבום הזה סוגר את הרצף של ה"מגה אלבום" שהלהקה התחילה במסגרת "Metropolis Pt. 2: Scenes from a Memory", בו קטע הסיום של האלבום הקודם הוא גם קטע הפתיחה של האלבום הבא. באופן זה, שיר הפתיחה "The Root of All Evil" מתחיל עם התו האחרון של האלבום הקודם "Train of Thought" שהתחיל עם התו האחרון מ- "Six Degrees of Inner Turbulence", שבתורו התחיל עם הרעש הסטטי שסיים את "Metropolis Pt. 2: Scenes from a Memory". המתופף Mike Portnoy סיפר שהוא הבין שחפר לעצמו בור עמוק שהוא לא ידע איך לצאת ממנו, כי הוא הרגיש שמצפים מהלהקה לעשות זאת בכל אלבום שוב ושוב. פורטנוי מצא לבסוף הזדמנות פז לפתור את העניין באלבום "Octavarium", שהקונספט המשני שלו הוא "סגירת מעגל". וכך, הקטע האחרון באלבום מסתיים עם אותו צליל פתיחה של הקטע הראשון. זה הפך את האלבום למחזורי בפני עצמו, מה שאפשר ללהקה להתחיל עם "דף חלק" באלבומה הבא.
אם כבר הזכרנו את הקונספט של האלבום ואת הספרות "8" ו- "5", אז מעניין שגם העטיפה שעיצב Hugh Syme מתכתבת עם הנושאים הנ"ל, כאשר המטוטלת של ניוטון כוללת 8 כדורים ובשמיים מתעופפים להם 5 ציפורים.
אשר לחומר המוזיקלי. אחרי אלבומים אפיים כמו "Metropolis Pt. 2: Scenes from a Memory" ו- "Six Degrees of Inner Turbulence" החליטה הלהקה לייצר אלבום "Dream Theater" קלאסי, שישען על הסגנונות והלהקות מהן הושפעה הלהקה. לכן, תמצאו באלבום הזה ובעיקר ביצירת הנושא השפעות ברורות מלהקות כמו "Yes", "Pink Floyd", "Genesis" ועוד. במקביל הלהקה עשתה כאן ניסיון להפוך את המוזיקה שלהם לפחות מורכבת (זאת להוציא כמובן את יצירת הנושא). הם שאפו לשירים שלמאזינים יהיה קל יותר לקלוט ולהעריך. על-מנת להשיג זאת, הלהקה ביססה את הכתיבה שלה בעיקר על נגינת הפסנתר של Rudess והגיטרה של John Petrucci. למרות הכיוון הברור והבחירה המודעת ליצור מוזיקה יותר קליטה, המתופף Mike Portnoy דחה את הטענות שהאלבום הזה היה ניסיון לכתוב אלבום מסחרי יותר. הוא ציין שחברי הלהקה אוהבים גם להקות כמו "U2" או "Coldplay" וכי אין להם בעיה עם שירים קצרים יותר, להיפך, הוא טען שדווקא יותר קל להם לכתוב יצירות ארוכות. ואכן, שירים כמו "The Answer Lies Within" ו-"I Walk Beside You" הן דוגמאות לרצועות קצרות ש- Rudess ראה בהן כשירים "ידידותיים" מכווני רדיו שעדיין שומרים על הסגנון הבסיסי של "Dream Theater".
האלבום נפתח עם "The Root of All Evil" ותו פסנתר בודד ויחיד של Rudes שנותן את האות לפתיחת מתקפת התופים של Portnoy. איזה קצב מדהים ואיזה ריף מטורף של Petrucci. שיר פתיחה אדיר שהינו החלק השלישי ב"סוויטת שנים עשר השלבים" של פורטנוי, המתארת את מסעו דרך שיטת הגמילה של "אלכוהוליסטים אנונימיים". השיר מכיל את החלק השישי והשביעי מהסוויטה: "Ready" ו-"Remove" בהתאמה. כזכור, הקטע The "Glass Prison" מהאלבום "Six Degrees of Inner Turbulence" מתייחס לשלושת השלבים הראשונים של השיטה, הקטע "This Dying Soul" מהאלבום "Train of Thought" מתאר את השלבים הרביעי והחמישי, השיר "The Root of All Evil" מתייחס לחלקים שש ושבע של השיטה, הקטע "Repentance" מהאלבום "Systematic Chaos" מייצג את חלקים שמונה ותשע שלה, והשיר "The Shattered Fortress" מהאלבום "Black Clouds & Silver Linings" מסיים את הסאגה עם שלושת הקטעים האחרונים בסיפור.
מיד אחריו מגיעה הבלדה "The Answer Lies Within" המובלת על-ידי נגינת הפסנתר של רודס ושוברת אותנו לרסיסים בכל שמיעה מחדש. לא לחינם בחר רודס לכלול גירסה של השיר באלבום הסולו שלו "Notes on a Dream" משנת 2009. מעניין לציין שהלהקה נעזרת כאן ברביעיית כלי מיתר שמלווה את היצירה המופלאה הזאת.
הרצועה השלישית "These Walls" היא אחד הקטעים האדירים באלבום שמסבירים הכי טוב למה התכוונה הלהקה כשהחליטה לייצר אלבום "דרים" קלאסי. יש כאן את כל "אבות המזון" המוכרים לנו היטב מהלהקה המדהימה הזאת ו"דרים" מצליחה לחבר את כולם בצורה כל-כך יפה, אשר לחלוטין לא מביישת את נעוריה וגם לא נשמעת כמו חזרה על דברים שהלהקה כבר עשתה בעבר.
השיר "I Walk Beside You" הוא הקצר באלבום ואולי גם בין הקצרים של הלהקה מאז ומעולם. שיר שנועד לשמש כלהיט ולפרלרטט עם הרדיו, אבל באמת שאין לנו כל בעיה עם זה. בעיקר בשל העובדה שהלהקה מצליחה לעשות זאת מבלי לאבד טיפה מה- DNA או הכבוד שלה. קטע המעבר שמוביל לפזמון הוא אחד המלודיים והיפים של הלהקה, פשוט עונג צרוף!
על "Panic Attack" נראה לנו שלא צריכה להיות בכלל מחלוקת. החל מהבס העצבני של John Myung, דרך הריף האכזרי של Petrucci והנגינה הוירטואוזית של רודס, זה מפגן אדיר ונדיר של יכולת נגינה ודיוק, ש"דרים" ביססה עליו קריירה שלמה ואשר הרבה להקות והרכבים רק יכולים להתקנא בו.
בשיר "Never Enough" ניתן לשמוע השפעות ברורות מלהקת "Muse" החל מהסאונד של הקלידים והגיטרה ועד לאפקט המולבש על השירה של James LaBrie. פורטנוי כתב את המילים לשיר כתגובה למעריצים שלטענתו היו להם תלונות על הלהקה. הוא ציין שמחד הוא מעריך את המסירות של מעריצי "Dream Theater", אבל מצד שני הוא היה מתוסכל מכיוון שהרגיש שהוא נותן הכל מעצמו כדי לספק את המעריצים, אבל עדיין חלק מהם מתלוננים שהם הלכו להופעה ולא שמעו את "Pull Me Under".
השיר "Sacrificed Sons", הינו למעשה יצירה באורך כמעט 11 דקות. מילותיו נכתבו על ידי הסולן James LaBrie, והן עוסקות בפיגועי ה-11 בספטמבר. הקלידן Rudess ציין שהלהקה הרגישה נח לפעמים לכתוב על נושאים רציניים יותר. לאברי ציין שבמהלך העבודה על המילים היו הרבה דיונים על הנוסח של השיר ועד כמה ישיר הוא צריך להיות. תקשיבו לקטע הסיום החל מדקה 10:18 הוא הזכיר לנו סיום לשיר אחר "Diary of a Madman" של Ozzy Osbourne האזינו שם החל מדקה 5:24.
יצירת הנושא, "Octavarium", היא הרצועה הארוכה ביותר באלבום. אורכה 24:00 דקות. והיא מחולקת לחמישה חלקים. Petrucci הצהיר שהלהקה רצתה לכתוב שיר אפי שילווה בתזמורת. ואכן, כך היה. זו הפעם הראשונה ש- "Dream Theater" עבדה עם תזמורת, בניצוחו של ג'משיד שריפי (שלמד במכללת ברקלי למוזיקה יחד עם פורטנוי, פטרוצ'י וג'ון מיונג). התזמורת נבחרה על סמך יכולת קריאת התווים שלה, מה שאפשר להקליט את כל החלקים שלהם בשני טייקים בלבד, למרות שהם מעולם לא ראו או ניגנו את המוזיקה לפני כן. האפוס הזה מהווה מחווה לכל להקות הפרוג הקלאסי שעליהם גדלה הלהקה ובעיקר "ג'נסיס", "יס" ו"פינק פלויד" אבל גם מאזכר חלק מהשירים האחרים באלבום וקטעים אינסטרומנטליים מאלבומים אחרים של "Dream Theater". החל מההקדמה האינסטרומנטלית, שמתכתבת עם "Shine On You Crazy Diamond" מהאלבום "Wish You Were Here" ומבוצעת על-ידי Rudess באמצעות מכשיר בשם "Continuum Fingerboard" שמחקה צליל גיטרת lap steel (שגם עליה הוא מנגן כאן באופן חריג), זהו אפוס הצדעה לענקיות הפרוג עליהם גדלה הלהקה. היצירה הזו מלאה גם בהתייחסויות ואזכורים לשירי רוק מתקדם אחרים, גם במילים. כך לדוגמא: "sailing on the seven seize the day tripper diem's ready jack the ripper owens wilson phillips and my supper's ready lucy in the sky with diamond dave's not here I come to save the day for nightmare cinema show me the way to get back home again".
איך שלא תסתכלו על זה, זה אחד האלבומים היותר יפים ומענגים של הלהקה ובאמת שאין לנו כל בעיה עם הטענה "להתמסחרות", ולו רק בשביל יצירת נושא פנומנלית שמכילה את כל אבות המזון של הרוק המתקדם. אנחנו חושבים שמאז "Images and Words" אף אלבום של הלהקה לא זרם לנו בצורה חלקה וקולחת כמו "Octavarium", ואנחנו לחלוטין לא מדברים כאן דווקא על רמת הכתיבה והתחכום, על חדשנות, על "איכות מוזיקלית", או עורכים חלילה השוואה לאלבומים כמו "Metropolis Pt. 2: Scenes from a Memory" ו- "Six Degrees of Inner Turbulence". הכוונה שלנו היא שהאלבום הזה פשוט זורם ולנו ממש טוב מתחילתו ועד סופו וזאת למרות הגיוון הרב בין השירים שנע בין מטאל בועט לבטן ( "The Root of All Evil" ו- "Never Enough"), דרך הפרוג-מטאל השורשי והמוכר של "דרים" ("These Walls", "Panic Attack"), בלדות שקטות ("The Answer Lies Within"), "להיטים" ידידותיים ("I Walk Beside You") וכמובן יצירה אפית פרוג-סימפונית ("Octavarium").
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Commentaires