ב-4 ליולי 1995 יצא אלבום הבכורה של ה- "Foo Fighters" וזהו אכן יום משמעותי מבחינתנו ומבחינת עולם המוסיקה.
זהו סיפור על אלבום של אדם אחד, שהתחיל בעקבות מותו של אדם אחר, נשמע כמו תחילתו של רב מכר דרמטי או תסריט של סרט הוליוודי, אך זו אכן הייתה המציאות.
לאחר מותו של Kurt Cobain כל עולמם של דייב וקריסט התרסק לרסיסים קטנים, נירוונה שוגרה לשמיים נגעה בעננים ואפילו חצתה את האטמוספירה ואז...כנראה...מחוסר חמצן, מלחץ אטמוספרי כבד, היא התפוצצה. התפוצצה לרסיסים רבים שנחתו חזרה על כדור הארץ, לא שייכים לכלום ולא מוצאים את עצמם. השניים חוו טראומה קשה ממותו של קוביין במיוחד לאור העובדה שהם לא ציפו לכך. נכון תמיד היו לו בעיות, בעיקר של סמים אך התאבדות, הם לא חלמו על כך.
השניים בילו הרבה זמן יחד לאחר המוות של קוביין וניסו לתמוך אחד בשני, אך זה לא היה קל. דייב נכנס לדיכאון והחל לפתח פוביה בכל מה שקשור למוסיקה. הוא נמנע מלהאזין למוסיקה, להחזיק כלי נגינה שלא לדבר על לחזור ליצור או להופיע. הוא סיפר שכדי להתנתק מהכל הוא יצא לטיול בבריטניה שם הוא פשוט נסע ברכב, קילומטרים על גבי קילומטרים. הוא גם רצה להתנתק מהתקשורת והסביבה שממש איימה עליו, לא לחזור לנגן או אפילו לחשוב על הרכב מוסיקלי חדש אחרי נפילת ביצת הזהב.
לאחר שחזר מהטיול הוא החל לקבל טלפונים מאמנים והרכבים שונים שהציעו לו לבוא לנגן איתם, אך דייב היה יותר מדי מפוחד לעלות על הבמה או בכלל לשבת על הכסא מאחורי התופים. אך בשנת 1994 הוא קיבל הצעה מ-Greg Dulli הזמר של "Afghan Whigs" להשתתף בהרכב שהקליט פסקול לסרט "Backbeat". ההרכב שבעצם היה סופרגרופ וכלל כמה מהכישרונות המיוחדים של אותה תקופה כלל את הבסיסט (REM) Mike Mills, הגיטריסט והזמר (Sonic Youth) Thurston Moore, הגיטריסט (Gumball) Don Fleming והזמר (Soul Asylum) Dave Pirner. הסופרגרופ הזה החזיר לו את הביטחון והתשוקה למוסיקה כשהרגע המכריע היה הופעתו של דייב עם ההרכב ב- MTV Movies Awards בשנת 1994.
דייב שהיה כותב באופן קבוע חומרים לעצמו בכל הפסקה ש"נירוונה" קיימה בין הופעות והקלטות, החליט לחזור הביתה ולגבש את החומרים שלו למשהו יותר משמעותי. הוא הרגיש בטוח בעצמו להתחיל פרויקט מוסיקלי עצמאי, הוא גם הרגיש שזו התרפיה שלו, הדרך שלו להתאושש או אפילו להבריא מהטראומה.
הוא סגר לעצמו שישה ימים באולפן "Robert Lang Studios" שבסיאטל, לקח איתו את המפיק Barrett Jones והחל להקליט את המוסיקה שלו.
(Photo: Mick Hutson)
השניים היו נכנסים לאולפן בבוקר מתחילים להקליט בצהריים ומסיימים כארבעה שירים ביום, כשדייב רץ מחדר לחדר להקליט את כל חלקי השיר על כל הכלים, ולאחר מכן היה מקליט את השירה. מלבד הופעת אורח של גרג (מהפסקה למעלה) בשיר "X-Static" כל האלבום הוקלט ע"י דייב. השיר היחיד בו השניים התעכבו על ההקלטות שלו היה "I'll Stick Around". דייב הרגיש מאוד לא בנוח עם השירה באופן כללי, הוא אף פעם לא היה במעמד הזה. על מנת להסתיר את האפשרות שיש פגם בשירה של דייב (שנבע כמובן רק מביטחון עצמי נמוך, הרי יש לו קול מעולה), הם השתמשו בטכניקת ה- Double Track שמשתמשים בה בעיקר בגיטרות על מנת ליצור צליל יותר עבה ומלא, פשוט מכפילים את ההקלטה. אז אם נחזור רגע לשיר הזה, כאן דייב סיפר שהם לא רק הכפילו אלא הלבישו את השירה ארבע פעמים, מה שנקרא פעמיים דאבל טראק.
עם הרבה חששות מתגובת המאזינים/מעריצים, וחוסר בטחון כלפי היכולות שלו ליצור ולבצע מוסיקה בעצמו, החליט דייב להוציא את האלבום בצורה אנונימית, ללא שום שיוך אליו או לנירוונה. הוא הלך בעצמו ושכפל 100 עותקים של האלבום על גבי קלטת וחילק לחברים ולקרובי משפחה, ולכל מי שפנה אליו ואמר לו שהוא מעריץ את נירוונה.
יש שמועה שמספרת שבינואר 1995 בחור "אנונימי" אחד בשם Eddie Vedder השמיע שני שירים מהאלבום בתוכנית הרדיו שלו "Self-Pollution" ומשם כבר הגל החל להתפשט.
חברות התקליטים שעקבו אחריו והאזינו לקלטת שהפיץ, החלו לחזר אחרי דייב. באותה תקופה קיבל דייב שתי הצעות מאוד מפתות, לפחות הצעות שאנחנו יודעים עליהן. האחת היא להצטרף כמתופף של Tom Petty ולהקתו, הוא הופיע איתם באופן חד פעמי בתוכנית SNL. ההצעה השנייה הייתה להיות המתופף של "Pearl Jam". לאור הפידבקים החיוביים שקיבל דייב ממכריו הקרובים, חבריו לאמנות ומחברות התקליטים, החליט דייב לצאת לדרך חדשה וחתם על חוזה תקליטים עם חברת "Capitol Records".
דייב לא רצה לשמור על הפרוייקט הזה כסולו אלא רצה להפוך אותו ללהקה, הוא תמיד התבטא בראיונות על האהבה שיש לו להיות כחלק מהרכב. הוא גייס את Pat Smear עימו ניגן בנירוונה ועוד שני חברים נוספים שהגיעו
מלהקת "Sunny Day Real Estate" הלו הם Nate Mendel על הבס ו- William Goldsmith על התופים.
דייב לא רצה לצאת בקול תרועה, לפתוח כמופע חימום ללהקות ענק או לנסות להשתחל לאיזה פסטיבל גדול, אלא להתחיל הכל מאפס. כמו בימים של נירוונה, הם פשוט לקחו וואן קטן ואדום העמיסו את כל הציוד שלהם והחלו לנדוד ממועדון למועדון כשהם מנסים להפיץ את המוסיקה שלהם, פשוט פיוטי !! דייב סיפר שבמהלך תקופה ארוכה היה קשה לו להתרגל לתפקיד הזמר על הבמה או למתראיין, הוא היה מאוד בישן וחסר ביטחון ולא ידע כל-כך איך להתנהג ומה לעשות עם עצמו.
לאחר ההחתמה על חוזה התקליטים, האלבום עבר מיקס ומאסטרינג בלבד, ויצא בלא יותר מ-100 עותקים ולא רק על גבי קלטות. הסינגל הראשון שיצא היה "This Is a Call", שהוא אחד השירים הבודדים שנכתבו אחרי פירוקה של "נירוונה", דייב סיפר שכתב אותו במהלך ירח הדבש שלו באירלנד.
הסינגל השני שיצא היה "I'll Stick Around", לא פתחנו את זה פה אבל לדייב הייתה (עדיין יש) מערכת יחסים מאוד קשה וטעונה עם Courtney Love אשתו של קוביין, במיוחד לאחר מותו. היא מאוד התנגדה לכך שדייב יצא לפרוייקט משלו והעבירה ביקורת קשה על כך שהוא מנצל את מותו של קוביין ואת הצלחתה של נירוונה לטובתו האישית, כדי לפתוח בקריירת סולו מצליחה. השיר הזה נכתב עליה, שנים דייב התכחש לכך (כמו התכחשותו לשירים אחרים שנכתבו על אנשים מסוימים), אך בסופו של דבר הוא התוודא, תקראו את המילים ותבינו.
הסינגל השלישי שיצא מהאלבום היה "For All the Cows", הוא גם שיר שבו דייב משתף איך הוא הרגיש עם כל הלחץ של הסביבה ומה זה גרם לו לעשות.
הסינגל הרביעי שיצא מהאלבום היה "Big Me", הוא בלדה נוגעת שדייב כתב לאשתו ג'ניפר, אך השיר הזה פרץ ועשה את דרכו לכותרות בעיקר בזכות הוידאו קליפ שלו בו חברי הלהקה עושים שימוש בסוכריות Mentos להם נתנו את השם Footos.
האלבום הזה מסמן את תחילתה של להקה ענקית, לדעתנו הגדולה בעידן המודרני שמספקת אלבומים מדהימים, מוסיקה מעולה והופעות מטורפות, אנחנו מקווים שנזכה לראות אותה בארץ בקרוב!!
להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט