ב- 7 לדצמבר, 1984, "Foreigner" הוציאו את אלבומם החמישי "Agent Provocateur".
זה האלבום היחיד של הלהקה שהגיע לראש מצעד האלבומים הבריטי. הוא נכנס גם לחמישייה המובילה ב-Billboard 200 בארה"ב והוכיח את יכולתה של הלהקה להסתגל להפקות המלוטשות ומשופעות הסינתיסייזרים של שנות ה-80. עם זאת, יצירתו של האלבום התאפיינה במתחים פנימיים ואתגרים אמנותיים, אשר התבטאו בחוסר אחידות בין השירים, שחלקם מהווים ללא ספק שיאים אומנותיות, אך חלקם האחר "פילרים" מיותרים.
האלבום כולל את הלהיט הגדול ביותר של הלהקה "I Want to Know What Love Is", המנון עולמי שהפך לסינגל היחיד של "Foreigner" שהגיע למקום הראשון במצעד הסינגלים הבריטי וגם ב-Billboard Hot 100 שבארה"ב. למרות הצלחתו המסחרית, "Agent Provocateur" חושף גם את הפער היצירתי ההולך וגובר בין הגיטריסט, הקלידן והמייסד Mick Jones לבין הסולן Lou Gramm, כאשר כל אחד מהם ניסה למשוך את הלהקה לכיוון מוזיקלי שונה.
הכתיבה וההפקה המקדימה של "Agent Provocateur" החלו באמצע שנת 1983 עם Trevor Horn כמפיק. הסשנים המוקדמים בניו יורק רמזו על שיתוף פעולה מרגש, אבל מערכת היחסים הלכה והתערערה כשהלהקה עברה לאנגליה מאוחר יותר באותה שנה כדי לחדש את ההקלטות. הורן עזב בסופו של דבר את הפרויקט, כשהוא מציין שהסיבה לכך נבעה מפערים יצירתיים בלתי ניתנים לגישור. ואולם, תרומתו במיוחד בשיר "I Want to Know What Love Is" - נותרה חלק מה-DNA של האלבום.
בסופו של דבר Mick Jones ו- Alex Sadkin היו אלו שהפיקו את האלבום, עם סאונד מלוטש ומשופע סינתסייזרים (לא פחות מ- 6 נגני סינת' מעבר לג'ונס עצמו). התפנית הזו בהפקה עלתה בקנה אחד עם החזון של Jones להוביל את הלהקה לעבר סגנון רך ומסחרי יותר. עם זאת, הכיוון הזה התנגש חזיתית עם הרצון של Gramm לשמור על שורשי ההארד רוק של "Foreigner", דבר שיצר ניגוד שהשפיע על הטון האקלקטי של האלבום.
מה שהוסיף למתחים בין השניים, היה "עימות חזיתי" על קרדיט כתיבת השיר "I Want to Know What Love Is". גראם הרגיש שהפרשנות הווקאלית שלו הייתה מכרעת לתוצאה הסופית, בעוד שג'ונס - אשר כתב את השיר על מערכת היחסים שלו עם אשתו לעתיד אנאבל דקסטר-ג'ונס - האמין שהקרדיט שייך לו בצדק. העימות הזה הגיע לשיא כשג'ונס הציע לגראם רק 5% מהקרדיט על השיר, בעוד שגראם סבר שמגיע לו לפחות 40%. גראם כל-כך נפגע מההצעה עד שבסוף ויתר לחלוטין על הקרדיט ובכך הפסיד מיליוני דולרים. העימות הזה סימן את תחילת הסוף של הלהקה שכן הוא הוביל בסופו של דבר לעזיבתו של גראם את הלהקה.
למרות כל האמור, "Agent Provocateur" מציג כמה מהיצירות הגדולות והמרתקות ביותר של "Foreigner". במרכז האלבום עומדת כמובן הבלדה הנצחית "I Want to Know What Love Is". זו "כיתת אמן", אפילו "בית ספר" לבלדות רגשיות. השירה מלאת הנשמה של Lou Gramm, הרמוניות הגוספל של מקהלת המיסה של ניו ג'רזי ותרומתם של ג'ניפר הולידיי וטום ביילי מה- "Thompson Twins" יוצרים נוף סאונד סוחף ושופע ולכן כלל לא מפתיע שהשיר הפך לקלאסיקה נצחית.
שיר ענק נוסף הוא הסינגל השני מהאלבום "That Was Yesterday", המשלב פזמון בלתי נשכח עם ליווי סינתיסייזר חד המייצג את סגנון ה- AOR של אמצע שנות השמונים. מיק ג'ונס ציין שהשיר מדבר על מערכת יחסים שנכשלה, שאתה עדיין נאחז בה ומרגיש שיש סיכוי להחיות אותה.
לעומת זאת, רצועות כמו "Reaction to Action" ,"Stranger in My Own House" ו- "Tooth and Nail" חוזרות לשורשי ההארד רוק של "Foreigner", ומציעות ריפים חזקים ועתירי אנרגיה, למרות שאין להם את העומק המלודי של שני הלהיטים הקודמים שהזכרנו.
שירים אחרים באלבום חושפים את הלהקה מתנסה בסגנונות פחות אופייניים לה. "Stranger in My Own House" בוחן גרובים Fאנקיים יותר, בעוד ש- "A Love in Vain" ו- "Down on Love" נצמדים לרוק קליל יותר.
יש לציין שהשירה של גראם נותרה נקודת השיא העקבית של האלבום, והיא משדרגת אפילו את החומר הפחות טוב שבו.
האלבום "Agent Provocateur" הוא מעין חלון ראווה של החוזקות של "Foreigner" אך הוא גם משקף את האתגרים והחולשות שלה. ההפקה של Mick Jones נקיה, מלוטשת. היא מדגישה את בקטעים היותר מלודיים ומעבירה את הלהקה לטריטוריה רכה יותר וידידותית יותר לרדיו. אמנם, הגישה הזו הניבה ללהקה הצלחה מסחרית, אך היא באה על חשבון החספוס, העוצמה והספונטניות של האלבומים הקודמים של "Foreigner". האלבום מספק אמנם רגעים של גדולים של זוהר בוהק, במיוחד בסינגלים הבולטים שלו, אך הוא גם משקף את המחלוקות היצירתית בחוסר האחידות שבו.
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
תגובות