ב- 30 לספטמבר, 1978, Gary Moore הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו "Back on the Streets".
טוב, ליתר דיוק, "Back on the Streets" נחשב לאלבום הסולו הראשון של Gary Moore אם מתעלמים מהאלבום "Grinding Stone" שיצא בשנת 1973, תחת השם "Gary Moore Band".
האלבום מסמן את תחילת דרכו של Gary Moore כאמן סולו, לאחר שנים של שיתוף פעולה עם להקות כמו "Thin Lizzy" ו- "Colosseum II". לאלבום אין קו מוזיקלי אחיד אבל זה כנראה גם מה שמאוד מיוחד בו. הוא משלב הארד רוק, בלוז וג'אז פיוז'ן, ומציג את הווירטואוזיות של מור כגיטריסט ואת היכולת שלו להתעלות במספר ז'אנרים בקלות.
באלבום מתארחים Phil Lynott על בס ושירה ו- Brian Downey על התופים, שניהם חבריו של Gary Moore מלהקת "Thin Lizzy", מה שהופך את ארבעת השירים בהם הם מתארחים למיני איחוד של "Thin Lizzy".
האלבום יוצא לדרך עם שיר הנושא, "Back on the Streets", קטע הארד רוק אנרגטי שמציב מיד את עבודת הגיטרה הלוהטת של מור המזכירה את ימיו ב- "Thin Lizzy", בחזית הבמה. השיר עמוס בריפים וסולואים קליטים, ומראה את התעוזה של מור, תוך שמירה על צליל מלודי ונגיש. מור גם מנגן כאן על בס, Simon Phillips על התופים ו- Don Airey בקלידים.
השיר השני "Don't Believe a Word", הוא גרסה מחודשת לשיר של "Thin Lizzy" שהופיע במקור באלבום "Johnny the Fox" משנת 1976. בניגוד לעיבוד ההארד רוק המהיר של המקור, לגרסה של מור יש תחושה איטית יותר שמובלת על-ידי הבלוז. הגירסה הזאת מאפשרת לעבודת הגיטרה של מור לזרוח והיא מוסיפה רובד של עומק רגשי שמבדיל אותה מהביצוע המקורי של "Thin Lizzy". מי שמנגן כאן על בס ולוקח את השירה המובילה הוא Phil Lynott, ולצידו Brian Downey מנגן בתופים, ובכך מאחד מחדש את ההרכב "Thin Lizzy" משנת 1974 שהקליט את השירים "Still in Love with You", "Sitamoia" ואת הסינגל "Little Darling".
הקטע "Fanatical Fascists" מביא לאלבום אנרגיה בהשראת הפאנק, ומראה את הצד הרוקיסטי והכבד יותר של מור. לעומתו, ב- "Flight of the Snow Moose" האינסטרומנטלי, מור חוזר לשורשי הג'אז פיוז'ן שלו, ומציע עיבוד מורכב ומסובך המשלב בין רוק לבין השפעות פרוגרסיביות. זה עדות לעבר של מור ב- "Colosseum II" ולכישרונו ליצור יצירות מתוחכמות ותובעניות מבחינה טכנית.
הצד השני של הוויניל נפתח עם "Hurricane" האינסטרומנטאלי, שכפי ששמו מרמז הוא קטע ג'אזי מהיר המציג את הנגינה הוירטואוזית של מור.
אחריו מגיע "Song for Donna" המציג טון רך ומופנם יותר. שינוי הסגנון שומר על הרעננות של האלבום ומדגיש את הרבגוניות של מור כגיטריסט וככותב שירים.
גם הקטע "What Would You Rather Bee or a Wasp" הוא קטע אינסטרומנטלי שמשלב ג'אז והארד רוק ומכין אותנו לגולת הכותרת של האלבום, הרצועה הסוגרת אותו והבלדה מלאת הנשמה "Parisienne Walkways", שהפכה לאחד השירים האייקוניים ביותר של מור. השיר נכתב בשיתוף עם Phil Lynott, וכולל את לינוט בשירה, ואת Gary Moore בקולות רקע, מנדולינה ואקורדיון. קווי הגיטרה האיטיים והרגשיים בשילוב עם קולו של לינוט יוצרים מנגינה אטמוספרית מהפנטת שממשיכה להדהד בקרב המעריצים. היכולת של מור למשוך את התווים וליצור סולואים חודרי נשמה מוצגת כאן בצורה מושלמת, מה שהופך את השיר הזה לפנינה נצחית בקטלוג שלו. מעניין לציין שהלחן של "Parisienne Walkways" מבוסס על קטע הג'אז "Blue Bossa" של Kenny Dorham.
המהדורה המורחבת של האלבום כוללת את רצועות הבונוס "Track Nine", שהינו קטע אינסטרומנטלי נהדר נוסף, ואת "Spanish Guitar" בשלוש גרסאות שונות, אחת מהן כוללת שירה של Phil Lynott.
האלבום "Back on the Streets" בולט לא רק בנגינה הוירטואוזית של Gary Moore בגיטרה, אלא גם בשל הגיוון שלו. הוא מאזן בין רצועות הארד רוק, בלדות עדינות וקטעי ג'אז ניסיוניים, והכל תוך הדגשת הרגישות המלודית והמיומנות הטכנית של מור, יחד עם יכולת הכתיבה שלו. זהו אלבום מכונן בקריירה של Gary Moore, אשר מניח את היסודות לקריירת הסולו שלו ומציג את כישרונותיו כגיטריסט וככותב שירים.
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Comments