ב- 18 לספטמבר, 1981 "Genesis" הוציאה את אלבומה ה- 11 "Abacab".
האלבום הזה מסמן רגע מרכזי בהיסטוריה של "Genesis" והשלמה של תהליך המעבר שלהם מסגנון הרוק המתקדם לכיוון צליל פופ-רוק נגיש יותר. "Abacab" הוא אלבום נועז שחילק את בסיס המעריצים של הלהקה לשנים, אבל הוא גם איפשר ל- "ג'נסיס" להתחבר לקהל חדש ולעצב את זהותה במהלך שנות ה-80. שינוי הסאונד והסגנון ב- "Abacab" היה כל-כך קיצוני עד כי בקושי ניתן לשמוע את הברק הפרוגרסיבי של "ג'נסיס" דרך הסינתיסייזרים, מכונות התופים וכלי הנשיפה, ממש כאילו מדובר כאן בלהקה אחרת.
זו הייתה תחילת שנות ה-80, יצירות פרוג ארוכות ומורכבות נחשבו ארכאיות, כך ש"ג'נסיס" הייתה צריכה להשתנות ולהסתגל כדי לשרוד. ולכן, היא הייתה חייבת לסיים את השינוי המוזיקלי אותו התחילה באלבום "Duke", רק שנה קודם לכן.
עם השפעתו הגוברת של Phil Collins בעקבות הצלחת אלבום הסולו הראשון שלו "Face Value", "ג'נסיס" אימצה גישה חדשה ושיתופית במהלך ההקלטות של "Abacab". קולינס ציין שזו הייתה תקופה בה חברי הלהקה באמת התחילו לתקשר והפתיחות הזו אפשרה התנסות מוזיקלית חדשה, שהובילה לשירים פשוטים וקליטים יותר.
שיר הנושא "Abacab" מציג בצורה מושלמת את השינוי אותו עברה "ג'נסיס" באלבום, עם המבנה המינימליסטי והקצבי, ההפקה החדה והמודרנית והסאונד הסינתי של שנות ה-80. שם השיר משקף את הפשטות המבנית שלו, אשר נגזרת מסדר הקטעים של השיר: A (בית), B (פזמון) ו-C (גשר), למרות ש- Mike Rutherford אמר שהגרסה הסופית של השיר דומה יותר ל-"Accaabbaac". השיר התפתח מג'אם סשן בו חברי הלהקה ניגנו על רקע רצועת תופים אלקטרונים שנוגנה בלופים.
השיר "No Reply at All" בולט כדוגמה מצוינת נוספת לכיוון החדש שאימצה הלהקה. הוא נשמע יותר כמו שיר סולו של Phil Collins מאשר של "Genesis". קולינס הביא איתו את "Phenix Horns" שהינה להקת כלי הנשיפה של "Earth, Wind & Fire", רעיון שהוא הביא עמו מאלבום הסולו "Face Value". בתחילה, היסס Tony Banks מהצעד הזה, במיוחד כאשר זו הפעם הראשונה (מאז אלבום הבכורה) שהלהקה מצרפת נגנים מבחוץ. בנקס רצה להשתמש בצליל כלי הנשיפה שהפיק מהקלידים שלן בחלקים מסוימים ב- "Duke", אבל בסופו של דבר "Phenix Horns" העניקו לשיר גרוב Fאנקי ומדבק, אשר סימן התרחקות מהעבר הפרוגרסיבי של "Genesis". קולינס הודה שהוא חשש מתגובת נגד של חברי הלהקה למהלך הנועז הזה, אבל בסופו של דבר הוא היה מרוצה מאוד מהתוצאה.
הגישה המינימליסטית החדשה נמשכת לאורך רוב רובו של האלבום. ב- "Keep It Dark" שמספר את סיפורו של אדם שנחטף לכוכב זר סוריאליסטי ושליו, הלהקה לוקחת שתי תיבות של קטע תופים אשר הוקלט בעבר ומנגנת את השיר מעליהן. "Man on the Corner", מונע על ידי המלודיות הווקאליות החזקות והעיבודים האטמוספריים של קולינס, ומגובה במכונת תופים פשוטה של רולנד TR-808 וסינת'ים מינימליסטיים, המדגישים את המשקל הרגשי של השיר.
למרות הכיוון החדש, "ג'נסיס" לא נטשה לחלוטין את השורשים הפרוגרסיביים שלהם. "Dodo/Lurker" ו-"Me and Sarah Jane" מציעים הצצה קטנה למורכבות הקודמת של הלהקה. הקטעים הללו כוללים שינויים דינמיים, עיבודים קצת יותר מורכבים, שכבות של כלי נגינה ונושאים ליריים אפלים יותר. השירים הללו מתכתבים עם חלק מהגישה המורכבת ש"ג'נסיס" נודעה בה בעבר, אבל הם עדיין תמציתיים וממוקדים יותר מהאפוסים הגרנדיוזים של קטלוג שנות ה-70 שלהם.
שינוי הכיוון של הלהקה הועצם עוד יותא על ידי עזיבתו של המפיק הוותיק David Hentschel, שעבד עם "ג'נסיס" מאז 1975. הוא הוחלף על ידי Hugh Padgham, אשר שיתף פעולה Phil Collins באלבום "Face Value" ובאלבום השלישי של Peter Gabriel בו קולינס ניגן בתופים. השפעתו של Padgham מורגשת במיוחד בצליל התופים של קולינס, והיא הוסיפה מימד חדש לאלבום. השימוש של הלהקה במכונות תופים בתהליך כתיבת השירים העניק לקולינס יותר חופש לאלתר בשירה, מה שהביא לתחושה משוחררת וניסיונית יותר. זו הייתה חריגה מהנוהג הקודם של הלהקה במהלך החזרות שלפני ההקלטות.
העיתוי של יציאת "Abacab", שיחק תפקיד מכריע בהצלחתו באמריקה. הוא שוחרר זמן קצר לאחר שערוץ ה- MTV עלה. הקליפים של "Abacab" ו- "No Reply at All" עזרו ל"ג'נסיס" להגיע לקהל רחב יותר, והלהקה צברה מעריצים חדשים שנמשכו לסאונד המלוטש והידידותי שלהם.
מעניין לציין שהסשנים של "Abacab" הולידו עוד שירים שנשארו מחוץ לאלבום. "Paperlate", "You Might Recall", ו-"Me and Virgil", נכללו באלבום ההופעה השלישי "Three Sides Live", שיצא בשנת 1982, בעוד ש- "Naminanu" ו-"Submarine", היו במקור חלק מהסוויטה המתוכננת של ארבעה שירים, יחד עם "Dodo"/"Lurker", אשר בסופו של דבר שוחררו כ-B-sides לסינגלים של האלבום.
הביקורות בעקבות יציאת "Abacab" היו מעורבות. בעוד שחלק מהמבקרים שיבחו את האבולוציה של הלהקה, אחרים התלהבו פחות. "הרולינג סטון" הדגיש את האירוניה שהצלחת הסולו של Phil Collins השפיעה על הסאונד של "Genesis", בעוד ש- "NME" היה אפילו קריר יותר וציין שהאלבום מופק בצורה טובה, אבל מעבר לכך אין באלבום שום דבר ששווה לדבר עליו. למרות הדעות החלוקות, "Abacab" הוא אלבום טוב שהראה ש"ג'נסיס" עדיין רלוונטית ויצירתית ושיש לה עוד הרבה מה לתת.
בסופו של דבר, "Abacab" הוא אלבום נועז של להקת "ג'נסיס". הנכונות שלה לאמץ סגנון פשוט ומסחרי יותר אולי הרחיקה חלק מהמעריצים הוותיקים שלה, אבל היא גם אפשרה לה לשגשג בשנות ה-80. האלבום נותר רגע מרכזי באבולוציה של "ג'נסיס", ומגשר על הפער בין עברם המתקדם לעתידם כאייקוני פופ-רוק.
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Yorumlar