ב- 2 לפברואר 1981 שוחרר האלבום "Killers", אלבום האולפן השני של "Iron Maiden", וזה בהחלט אלבום שאנחנו מוכנים "להרוג" בשבילו.
יש רגעים מוזיקליים נדירים שמצליחים להיצרב עמוק גם בזיכרון הויזואלי. כשזה קורה, בכל פעם שתאזין לאותו שיר לא תוכל לעשות זאת מבלי שאותן התמונות הצרובות בזיכרון ירוצו לנגד עינך. בשבילנו רצף הפתיחה של האלבום Killers וליתר דיוק הקטע האינסטרומנטאלי "Ides Of March" והשיר "Wrathchild", הם אחד מאותם רגעים.
בראשית שנות השמנים התגלגלה לארץ קלטת וידאו של ההופעה המיתולוגית של מיידן "Live At The Rainbow". הפריט ההיסטורי והנדיר הזה דאז, הוקלט לפני שחרורו של האלבום "Killers", במהלך הופעה שנערכה ב- 21 לדצמבר 1980, והוא כולל את אחת ההופעות הראשונות של Adrian Smith עם הלהקה.
התמזל מזלנו והעתקה פיראטית של אותה הופעה לקלטת VHS מצאה את דרכה אלינו, והיא הפכה למוקד עליה לרגל של הקרנות מאורגנות שנערכו לחברים חובבי "הרוק הכבד". שעות על גבי שעות ישבנו בסלון הקטן וצפינו בקלטת למורת רוחם ואוזנם של ההורים והשכנים.
ההופעה הזאת נפתחת עם "Ides Of March" בו נראים Paul Di'Anno והלהקה ברגעים האחרונים לפני ההופעה. פול חוגר את חגורת הניטים העבה והחברים צועדים לכיוון הבמה, עד לסיום הקטע וההתפוצצות עם הבס הפועם של Steve Harris ואחד מהשירים הגדולים של הלהקה מתקופת דיאנו ובכלל – "Wrathchild".
הקלטת והאלבום הנ"ל היוו עבורנו את כרטיס הכניסה לעולם המופלא של "איירון מיידן" ומאז ועד היום, במשך כמעט ארבעים שנה, התמונות האלה יהיו חקוקות בזכרוננו כרגע המכונן בו הכרנו את הפנים שמאחורי הצלילים.
(Photo: Robert Ellis)
מה שהשלים את החוויה הויזואלית שהתלוותה למוזיקה המדהימה שבקעה מהרמקולים באותו בית קטן ברמת גן, היתה העטיפה הקודרת והמפחידה שצייר האומן Derek Riggs, עטיפה שפשוט דיברה בעד עצמה וזעקה החוצה את קולה של המוזיקה שמסתתרת בפנים. מיידן באו להוכיח שהם פשוט להקה "קטלנית" שמאיימת לטרוף את העולם. להקה עם "רצח" בעיניים שהולכת לדלגת בקלילות על סינדרום האלבום השני והיא כאן כדי להישאר, להוביל ולהשפיע למשך שנים ארוכות.
הסגנון המוזיקלי באלבום הזה אינו שונה בהרבה ממה שמיידן הביאה לאלבום הבכורה שלה, והסיבה לכך ככל הנראה נעוצה בעובדה שמרבית שירי האלבום הינם שירי מגירה שהיו בידי הלהקה עוד לפני ההקלטות.
באופן זה, כל שירי האלבום למעט "Murders in the Rue Morgue" ו- "Prodigal Son" נכתבו עוד לפני יציאת אלבום הבכורה של הלהקה. יותר מכך, גירסה של השיר "הרצחני" "Wrathchild" הוקלטה על-ידי הלהקה לאלבום האוסף "Metal for Muthas" עוד בשנת 1979. גם הקטע האינסטרומנטאלי המדהים שפותח את האלבום - "The Ides of March", הוא בכלל קטע שנכתב בשנת 1977 על-ידי Steve Harris ומתופף להקת "Samson" המכונה "Thunderstick", אשר היה חבר ב"איירון מיידן" באותו זמן. הקטע הזה הוקלט ושוחרר כשנה קודם לכן באלבום "Head On", אלבומה השני של להקת "Samson", שם הוא נקרא "Thunderburst". להבדיל מחברי "סמסון" (כולל Bruce Dickinson), אשר העניקו קרדיט גם ל- Steve Harris באלבומם, הרי שהאחרון לא החזיר להם טובה באלבום של "מיידן" ולקח את כל הקרדיט לעצמו.
למרות שהסגנון כפי שאמרנו לא שונה בהרבה מאלבום הבכורה, עדיין יש באלבום הזה התפתחות חיובית מבחינת הסאונד בהשוואה לאלבום הקודם. ההתפתחות הזאת מיוחסת בעיקרה לשני גורמים. האחד, הצטרפותו של הגיטריסט Adrian Smith - חבר הילדות של Dave Murray, והשניה גיוסו של מפיק העל Martin Birch שכבר עבד עם "דיפ פרפל", "ריינבו" ו"סאבאת'", והחל מהאלבום הזה ייאייש את עמדת הקונסולה גם אצל "מיידן" למשך שנים ארוכות וטובות. שני הגורמים הללו השפיעו מאוד על הסאונד של האלבום הזה, אשר הפך מהודק, מחוספס ועבה יותר מהאלבום הקודם. גורם נוסף שהשפיע על הסאונד והסגנון הינו ללא ספק Paul Di'Anno, אשר שיקף את מה שקרה באותן שנים בבריטניה והכניס ללהקה השפעות של פאנק, הן בסגנון המוזיקלי, הן בשירה היותר אגרסיבית והן במראה ובהופעה החיצונית.
רגע לפני הפריצה הגדולה שתבוא שנה מאוחר יותר עם הצטרפותו של Bruce Dickinson, יש באלבום הזה כמה רגעים בלתי נשכחים שהופכים אותו לאלבום מצוין שנמצא בטופ של כמה ממעריצי הלהקה.
הרצועה השלישית - "Murders In The Rue Morgue" היא אחד השירים הטובים באלבום. פתיחה שקטה ומלודית עם הארפג'יו המפורקים וליין הבס של האריס שמתחבר לסולו הקליט והקצרצר, וכל זה מכין אותנו להתפוצצות שמגיעה אחר כך. פול נמצא כאן במיטבו ומוכיח עד כמה הוא זמר גדול. התיפוף של Clive Burr נפלא לאורך כל השיר והוא משתלב היטב עם אווירת ה"מרדף" של האנגלי המסכן שנחשד ברצח שלא ביצע ונמלט מהמשטרה ברחובות פריז, ממש כמו בסיפור של אדגר אלאן פו.
מעניין לציין ששיר זה מתקשר לשיר נוסף באלבום "Innocent Exile" שנפתח עם אינטרו הבס הקליט של Steve Harris וכולל את המשך סיפור המרדף של אותו אנגלי נמלט.
אווירת המרדף הזאת קיימת גם בשיר הנושא "Killers", הפעם של הרוצח הרודף אחרי הקורבן. פתיח הבס הפועם של האריס, הצווחות של דיאנו והגיטרות המיסתוריות של דייב ואדריאן מכניסים אותנו לאווירה המפחידה שגורמת לנו להרגיש כאילו אנחנו עצמנו נמלטים מהרוצח הסדרתי המוזכר במילות הפתיחה של השיר. ואיזו עבודה מדהימה של כל חברי הלהקה יש כאן, החל מהכניסה בדקה 1:00. הגיטרות השורקות של דייב ואדריאן, התיפוף המדוייק של קלייב שמסייע לסטיב לספק קצב אחיד ומהיר, והשירה המצויינת והוורסטילית של פול, כולם הופכים את השיר הזה למושלם.
ביצוע של שיר הנושא קיים באותה הופעת וידאו של "Live At The Rainbow" אליה התייחסנו לעיל. ההופעה הוקלטה כאמור לפני שהשיר הוקלט לאלבום. הלחן היה קיים, אך המילים עדין לא הושלמו על-ידי דיאנו. למרות זאת, האריס התעקש לבצע את השיר ודיאנו נאלץ לאלתר קצת. חדי האוזן יבחינו שבביצוע ההוא המילים שונות במקצת מאלו שבאלבום.
ויש כאן את "Purgatory" המדהים - הסינגל השני והאחרון ששוחרר מהאלבום. מדובר בגירסה לשיר ישן של הלהקה ונקרא "Floating", אשר קיבל כאן ביצוע קצבי יותר והפך אותו לשיר המהיר באלבום. השיר מתפוצץ שניות אחרי שהוא מתחיל כשכל חברי הלהקה שועטים ריצת אמוק קדימה. דיאנו מנסה לשמור על הקצב המהיר ובכל זאת מצליח לא לשעמם ולייצר סוג של מלודיה ודינמיקה מעניינת.
ואי אפשר שלא להתייחס ל- "Prodigal Son" שהינו ללא ספק אחד השירים הייחודיים ברפרטואר העצום של "מיידן". אפשר לספור על יד אחת את מספר השירים האקוסטיים של איירון מיידן ו- "Prodigal Son", הוא אחד מהם. איזה שיר מדהים, איזה מלודיות, איזה שירה מדהימה ומעניינת של דיאנו ואיזה קטע אינסטרומנטאלי מטורף במרכזו, עם סולואים מענגים של דייב ואדריאן.
אין באלבום הזה קטעים מתים וחלשים. שינויי המקצבים התכופים ועבודת הדואל גיטאר של Dave Murray ו- Adrian Smith במעברי השיר "Another Life" מעיפים לנו את הראש, השבירה הבלוזית החל מדקה 1:27 ב- "Drifter" הורסת לנו את הבריאות ואפילו "Genghis Khan" הקטע האינסטרומנטאלי שנועד להיות "פילר" שיכניס את האלבום להגדרה של LP, הוא קטע מצוין ומעניין, שמצליח לסחוף אותנו ולהכניס אותנו לאווירת סיפורו של גינג'יס חאן המונגולי, למרות שאין כאן אפילו מילה אחת. אגב, הקטע הזה הופך את האלבום "Killers" לאלבום היחידי של "מיידן" שכולל שני קטעים אינסטרומנטאליים.
כאן המקום לציין כי בגרסה המקורית של האלבום אינה כוללת גם את השיר "Twilight Zone". השיר הזה שוחרר כסינגל כחודש לאחר יציאת האלבום ומאוחר יותר נכלל בהגירסה האמריקאית של האלבום. אדריאן סמית' ציין שהוא כתב את ההרמוניות של השיר אך לא קיבל על כך קרדיט וכי המקצב שלו היה כל-כך מהיר שהיה קשה ללהקה לנגן אותו.
האלבום "Killers" הוא אלבום מצוין, אך הוא סימל את סוף תקופת דיאנו עם מיידן. בעיות הסמים והאלכוהול של דיאנו יובילו אותו אל מחוץ ללהקה, כאשר את מקומו יתפוס Bruce Dickinson שיצעיד את הלהקה אל תקופת תור הזהב שלה.
למרות שהפריצה הגדולה של הלהקה ותור הזהב שלה יחלו רק באלבום הבא, "Killers" הוא עדיין אלבום מצוין, ייחודי, שונה ואחר, אשר ללא ספק יש לו מקום של כבוד אי שם בצמרת אלבומיה של "מיידן".
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוקו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט