ב- 17 ליוני 1985 שוחרר האלבום "Misplaced Childhood", אלבום האולפן השלישי של "Marillion".
נתחיל בווידוי קטן. תמיד תהיה שמורה אצלנו פינה חמה בלב ל"מריליון". למרות הפרידה מ- Fish בשיא ההצלחה, על-אף הפזילה לכיוון ה"טריפ הופ" באלבום "marillion.com" משנת 1999 וחרף היצירה "Gaza" (כן, כן יצירה בת 17 דקות על "עזה") מהאלבום "Sounds That Can't Be Made" משנת 2012.
לעולם לא נשכח שהלהקה הזאת הקימה לתחיה ז'אנר מפואר שהלך וגווע, חלה וגסס עד שעמד לעבור ולחלוף לו מן העולם. אין שום מקום לספק! כל להקות הניאו-פרוג, פוסט-פרוגרסיב, פרוג-מטאל או איך שלא תקראו להן, חייבות את עצם קיומן למריליון, ודי בסיבה הזאת בלבד, כדי שתמשיכו לקרוא את המשך המאמר, גם אם אינכם מחובבי הז'אנר, בלשון המעטה.
אז כדי להבין מדוע מגיע ללהקה הזאת הרבה כבוד, נחזור כמו תמיד להתחלה.
החל מסוף שנות ה-70 הפאנק נמצא בעליה, הדיסקו מושל בכיפה, הניו ווייב והאלקטרוני מתחילים לבסס את עצמם ומעבר לפינה מהפיכת ההבי-מטאל הבריטית, שרק נמצאת בחיתוליה, עומדת להתפרץ. אין באותם זמנים מקום לפרוגרסיב בעולם המוזיקה. המצוקה הזאת גורמת ללהקות הענק של הז'אנר, כמו ג'טרו טול, יס וג'נסיס לחפש כיוונים חדשים והן אכן פוזלות לפופ ולמיינסטרים כפי שניתן לשמוע באלבומיהם החל מתחילת שנות ה- 80.
באותו הזמן בדיוק קמה לה להקה שמאמצת לעצמה את השם "סילמריליון" על שם סדרת הספרים של סופר הפנטזיה ג'יי אר. אר. טולקין. הלהקה הזאת מחליטה לשחות נגד הכיוון, ללכת נגד הזרם, לא להיכנע ללחצים ולא להיות מושפעת מהטרנדים הקיימים. בניגוד לכל הציפיות וכנגד כל הסיכויים מצליחה הלהקה להשיג חוזה הקלטות ולשחרר את הסינגל הראשון שלה בשנת 1982 ואת אלבום הבכורה המצויין שלה "Script for a Jester's Tear" בשנת 1983, לא לפני שהיא משנה את שמה ל- Marillion בכדי להימנע מתביעה בגין זכויות יוצרים.
עוד באותה שנה מצליחה מריליון למלא את "Hammersmith Odeon" בלונדון ולצלם שם את הופעת הסיום של הטור, הופעה אשר תשוחרר אחר כך גם בקלטת VHS באוקטובר של אותה שנה ותהפוך למופע קאלט, גם בספריית הח"מ. רק כדי לסבר את האוזן מי שחימם את מריליון באותה הופעה היה לא אחר מאשר פיטר האמיל הגדול מואן דר גראאף גנרטור.
מבקרי המוזיקה והמגזינים השונים לא ידעו כיצד לאכול את הלהקה בתחילת דרכה. כך לדוגמא, מגזין המטאל Kerrang כלל אותה באוסף וידאו יחד עם להקות הארד רוק והבי-מטאל. אחרים ראו בזמר פיש ובהופעה הכריזמטית שלו על הבמה כחיקוי של פיטר גבריאל בימי השיא שלו בג'נסיס.
עד כדי-כך לא ידעו כיצד להכיל את הסגנון של הלהקה, שהיו צריכים להמציא לו שם חדש. ניאו-פרוג כי לכולם היה ברור שהפרוגרסיב מת מזמן. אך לאוהביו האדוקים של הז'אנר האדיר הזה היה ברור שמדובר למעשה "באותה גברת בשינוי אדרת" ושסגנון המוזיקה שהם כל-כך אוהבים קם לתחיה, ממש כמו הפיניקס שעולה באש רק כדי לקום מחדש מתוך האפר של עצמו.
אבל בכך לא היה די, כי הלהקה סחפה איתה לא רק את הקהל שהיה צמא כל השנים למוזיקת הפרוגרסיב, אלא גם להקות צעירות שכמותה, אשר צצו לפתע כפטריות אחרי הגשם.
נקודת השיא של התחיה המוזיקלית המחודשת הזאת, הייתה באלבומה השלישי של הלהקה משנת 1985 - "Misplaced Childhood", נושא סיקורינו, שכן לראשונה מזה שנים שוחרר לו אלבום קונספט מלא ועוד בסגנון הרוק המתקדם.
כשאנחנו מדברים על אלבום קונספט מלא אנחנו מתכוונים ליצירה אחת, שיר אחד ארוך הכולל מספר קטעים המתחברים אחד לשני בקרוספייד, עם נושא אחד מרכזי המשותף לכל הקטעים באלבום. בכדי להבין את התעוזה ואת גודל ההישג, תנסו לחשוב מי שלט בעולם המוזיקה במחצית שנות ה-80 ותבינו כמה "מריליון" היו שם נטע זר.
אבל כל הסיפור הזה לא נגמר כאן, כי בשיא הצלחתה של הלהקה מיד לאחר הוצאת האלבום ושחרור הסינגל "Keyleigh", שכבש את צמרות המצעדים בכל העולם מתייצבת הלהקה הזאת על במת פסטיבל הכוכבים באיצטדיון רמת-גן ומבצעת סט שלם הכולל את כל צידו הראשון של אלבום הקונספט מתחילתו ועד סופו, ואין מילים שיתארו את הקתרזיס שחווה עבדכם הנאמן במהלך אותה הופעה.
אז מה יש לנו באלבום הזה שעושה אותו לכל-כך מיוחד ?
האלבום מבוסס על סיפור ילדותו ובגרותו של הזמר פיש, אשר הגה את העלילה מתחילתה ועד סופה במהלך טריפ אסיד ארוך של 10 שעות, כך לטענתו. האלבום מתייחס לנושאים הקשורים בחייו של הזמר, כגון אהבה אבודה, הצלחה פתאומית, הפנמה וקבלה וילדות אבודה, עד לסיומו האופטימי.
כך לדוגמא, השיר "Kayleigh" נכתב על חברתו של פיש העונה לשם Kay Lee והעיוות בשם נועד בכדי לטשטש את זהותה המקורית. הרצועה "Heart of Lothian" מתייחסת למחוז בסקוטלנד ממנה מגיע פיש. השיר "Lavender" מתייחס לסיפור אהבה נוסף בילדותו התמימה של פיש וכן הלאה.
האלבום נפתח עם "Pseudo Silk Kimono" הרך והענוג המובל על-ידי הסינתסייזר של Mark Kelly ואפקט הגיטרה של Steve Rothery, ואנחנו כבר יוצאים יחד עם פיש להרפתקאת חייו.
מיד אחריו פוגש אותנו בקרוס-פייד הלהיט "Kayleigh" וקשה מאוד להתעלם מנגינת הגיטרה המהוקצעת והסוחפת של Steve Rothery שלמעשה מובילה את כל השיר.
הקטע השלישי "Lavender" הוא אחד היפים והאהובים באלבום והרפרנס לשיר הפולק המוכר "Lavender Blue" ברורה, רק שכאן הכל מקבל טעם "מתקדם".
בקטע הרביעי אנחנו מגיעים סוף סוף ליצירה פרוגרסיבית קצרה ב- 5 חלקים "Bitter Suite" המשופעת בדינמיות כבדה ובהרבה שינויי מקצבים, ממש כמו שכתוב בספר.
הרצועה החמישית "Heart of Lothian" נשמעת כמו המשך ישיר של קודמתה, עם עבודת גיטרה מצויינת של Steve Rothery ופייד אאוט קלידים רגוע ורך שמסיים לנו את צידו הראשון של האלבום.
צידו השני של האלבום נפתח עם יללת הגיטרה הנוגה של רוטרי ב- "Waterhole (Expresso Bongo)". קטע שהופך קצבי עם התיפוף המורכב והמתגלגל של איאן מוסלי והקלידים מדומי הקסילופון של Mark Kelly, שרק גורמים לך לרצות לקום ולרקוד.
מיד אחריו נכנס "Lords of the Backstage" עם הסינקופות החריגות שמהווה למעשה פרוזדור למיני סוויטה בת חמישה חלקים שבא מיד אחריו.
המיני סוויטה "Blind Curve" היא אחד הקטעים הטובים והמרגשים באלבום הזה. איך אפשר להישאר אדיש לקולו של פיש שפשוט חודר לך ללב, מטייל לך בין העליות והחדרים ומשאיר אותך תלוי בין שלווה לכאב. איך אפשר להתעלם מהסולו המושלם של Steve Rothery, החל מהדקה 1:48 ? סולו שמעמיד אותו ברמה אחת עם ה- "Feel", החום והרגש שיש ל- David Gilmour בנגינה, וזו לא הגזמה. ומה עם הקטע האינסטרומנטלי והמלודי החל מדקה 4:20 של המיני סוויטה ? פשוט שלמות בהתגלמותה.
הרצועה "Childhoods End?" היא אולי הרצועה הכי "פופית" באלבום המובלת על-ידי נגינת הבס המקפיצה של Pete Trewavas והמקצבים הFאנקים במהלך הבתים. כותרת השיר כוללת סימן שאלה והתשובה השלילית לשאלה נמצאת בסיום קטע השירה.
מסיים את האלבום המצוין הזה "White Feather" עם הניחוח הניו ווייבי והגיטרות א-לה U2 וביג קאנטרי.
האלבום Misplaced Childhood מסמן את נקודת השיא של הלהקה. באופן מצער, נקודת השיא הזאת היא גם זו שתחסל אותה לבסוף (לפחות בהרכב המצליח הזה). הלהקה תמשיך מכאן לאלבום רביעי עם פיש "Clutching at Straws" משנת 1987, אשר לאחריו יעזוב פיש את הלהקה בשל חילוקי דעות מוזיקליים. פיש יחזור לאלבום בשנת 2015, לרגל חגיגות 30 שנה, במסגרת סדרת ההופעות "Farewell to Childhood", בה ניגן עם להקתו את האלבום מתחילתו ועד סופו. ההופעה היתה חלק מהאלבום המשולש "Farewell to Childhood: Live in Europe 2015-2016" אשר פיש שחרר מאוחר יותר.
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
להקה גדולה ולטעמי הלהקה הכי טובה בזרם הזה היא iq.