ב-19 לספטמבר 1986 שחררה "Megadeth" את אלבומה השני "Peace Sells... but Who's Buying?"
זה אלבום הפריצה של הלהקה אשר קיבע את מעמדה בשורה הראשונה של להקות הת'ראש מטאל, יחד עם "Metallica" ו- "Slayer". יותר מכך, האלבום הזה הקנה ללהקה הכרה בינלאומית הן בסצינת המטאל העולמית והן בקרב מבקרי המוזיקה, והוא נחשב כקלאסיקה בז'אנר המטאל ובין האחראים על השינוי וההתפתחות של ז'אנרי הת'ראש והספיד מטאל. ואם בכל זה לא די כדי להבין שמדובר במאסטרפיס לכל דבר ועניין, נציין שהוא גם נכלל ברשימה היוקרתית של "1001 Albums You Must Hear Before You Die" ורשימת 500 אלבומי המטאל הגדולים בכל הזמנים.
עם זאת, בתחילה לא הכל היה ורוד. Dave Mustaine ו- David Ellefson ציינו שהקלטת האלבום היתה קשה מאוד עבורם. שניהם היו באותה תקופה הומלסים. המתופף Gar Samuelson והגיטריסט Chris Poland איחרו להקלטות או שלא הופיעו אליהן בכלל בשל התמכרות קשה להירואין, דבר שהקשה מאוד על הלהקה לסיים את ההקלטות. למרות כל הקשיים וכנגד כל הסיכויים הלהקה הצליחה לסיים לבסוף את ההקלטות והמיקסים לאלבום, רק כדי להתחיל את כל תהליך ההפקה והמיקסים מחדש.
בתחילה זכויות היוצרים על האלבום היו שייכות לחברת "Combat Records" אשר העניקה ללהקה 25,000 דולר בכדי לסיים את הקלטת האלבום. הלהקה עבדה עם המפיק Randy Burns הקליטה את כל החומר וביצע את המיקס הראשוני. מאוחר יותר חברת "Capitol Records" קנתה את הזכויות על האלבום והצמידה ללהקה את המפיק Paul Lani בכדי שיבצע את כל המיקסים מחדש. אגב, ניתן למצוא הוצאות מיוחדות שכוללות כקטעי בונוס את השירים עם המיקסים של Randy Burns.
(Photo: Yell! Magazine)
בעטיפת האלבום מופיע לראשונה Vic Rattlehead – "הקמע" של הלהקה, במלוא הדרו. כזכור חברי הלהקה רצו לכלול את ציור הגולגולת שלו כבר באלבום הראשון, אך חברת "Combat Records" איבדה את התרשים של "Rattlehead" אותו Dave Mustaine צייר והחליפה אותו בצילום גולגולת מפלסטיק. במקרה זה עומד "Rattlehead" לפני ההריסות של בניין האו"ם בארה"ב, לאחר הפצצה גרעינית, אוחז בשלט "למכירה". מדובר בביקורת על הרעיון כך שאף אחד לא היה קונה "שלום" אם הוא היה מוצב למכירה.
הביקורת מעטיפת האלבום מחלחלת פנימה גם אל תוך מילות השירים, דבר שילך ויתגבר אצל "Megadeth" באלבומים הבאים. Mustaine ו- Ellefson התייחסו לכך בראיון שנערך עימם לפני צאת האלבום, בחודש דצמבר 1985 וציינו שהם מעוניינים לשנות את דעת הקהל על המטאל ולכן השירים באלבום מכוונים להעלאת המודעות החברתית בנושאים שונים. אגב, באותו ראיון ציינו מאסטיין ואלפסון שהם סיימו להקליט שני שירים לאלבום וכי הם אפילו יותר מהירים מהשיר "Rattlehead" מהאלבום הראשון - "Killing Is My Business... and Business Is Good"
האלבום נפתח עם הבס והתופים הדוהרים של חטיבת הקצב Ellefson-Samuelson עם "Wake Up Dead". אחרי כמה ריפים בסיסיים ועוד לפני שעברה חצי דקה לשיר אנחנו כבר צוללים לדו שיח הסולואים בין Dave Mustaine ו- Chris Poland, ומתוודעים לצליל הכל-כך ייחודי של מגדת' שילווה אותה בתקופת הת'ראש הקלאסית ויהווה את סימן ההיכר שלה. מילות השיר מספרות על גבר שבוגד באשתו (או חברתו) ומתגנב לביתו בלילה בחשאי מתוך ידיעה שאם אשתו תגלה על הרומן שיש לו היא תהרוג אותו. Dave Mustaine ציין שאת השיר הוא כתב על עצמו וכי מדובר בסיפור אמיתי על חברה שיצא איתה רק בגלל שהיה הומלס ולא היה לו היכן לגור. דייב סיפר שבאותה תקופה היה מאוהב במישהי אחרת והוא פחד שחברתו תגלה. הוא חתך איתה את הקשר אחרי שהאמין שהיא באמת תהרוג אותו אם תגלה על הרומן.
מילותיו של השיר "The Conjuring" הושפעו מתקופת המאגיה השחורה בה האמין Dave Mustaine באותה תקופה ומתארות טקס שטני. החל משנת 2001 הלהקה חדלה לנגן בהופעות את השיר וכן שירים נוספים העוסקים בשטניזם ומאגיה שחורה כגון: "Good Mourning/Black Friday", כל זאת בשל שינוי באמונותו של דייב והתקרבות לנצרות. מעניין שבשנת. 2020 החל דייב להחזיר בהדרגה את השיר ודומיו לסטליסטים של הלהקה.
שיר הנושא, "Peace Sells... but Who's Buying?" הינו אחד השירים שאחראים לפריצה של הלהקה לתודעה העולמית. הקליפ לשיר נוגן אין ספור פעמים ב- MTV והכניס את הלהקה חזק לתודעה בסצינת המטאל. ליין הבס המפורסם של David Ellefson בפתיחת השיר שימש כפתיח של MTV NEWS בסוף שנות השמונים. David Ellefson סיפר שלצערו הלהקה לא קיבלה תמלוגים על-כך, שכן ברגע ש- MTV הבין שהוא צריך לשלם הוא פשוט החליף את אות הפתיחה.
האלבום ממריא משם במתקפת הת'ראש של "מגאדת'" עם "Devils Island" שמבוסס על הספר "הפרפר" (Papillon) ומספר על אדם שנידון למוות וממתין להוצאתו להורג "באי השטן". אחריו מגיעים שני השירים המחוברים "Good Mourning/Black Friday", שנפתחים עם הקטע האינסטרומנטאלי השקט והמלודי "Good Mourning" וממשיכים עם "Black Friday", המספר על רוצח סידרתי, תוך כדי העלאת המקצב ומהירות הנגינה, עד הסיום הפסיכי שמשום מה מזכיר לנו את "Metal Militia" של האחות הגדולה "מטאליקה".
עם "Bad Omen" אנחנו מאיטים קצת את הקצב אבל אל תתרגלו כי אתם שוב הולכים לעלות לרכבת עם ריפים מקוטעים, תופים מתגלגלים וסולואים מהירים כמו ברק.
הרצועה "I Ain't Superstitious" היא גירסת כיסוי לשיר המפורסם של Willie Dixon שהוקלט לראשונה על-ידי Howlin' Wolf עוד בשנת 1961. כמובן שמגאדת' לוקחים את השיר לצד הת'ראשי, אבל הבלוז המקורי נשאר עדיין בבסיס השיר.
שיר הסיום "My Last Words" שמתייחס למשחק רולטה רוסית הוא אחד השירים היפים באלבום, שכולל עבודת בס מדהימה של אלפסון ושילוב מושלם בין צמד הגיטרות מאסטיין – פולאנד.
אין ספק! זה אחד מהאלבומים הטובים ביותר של "Megadeth". אין בו שום נקודת תורפה למעט אולי גרסת הכיסוי לווילי דיקסון ואורכו הקצר (36 דקות בלבד). זו יצירת מופת ת'ראשית, שכוללת את כל המרכיבים הבסיסיים של הז'אנר ושכל מטאלהד יכול לבקש לעצמו. ריפים מהירים וכבדים, סולואים ששורקים לך לתוך האוזניים, כתיבה מעולה ונגינה ברמה מושלמת. כל אלה שמים את האלבום הזה בשורה הראשונה של אלבומי הת'ראש כאלבום חובה לכל מאזין שמעוניין להיכנס לז'אנר הנפלא הזה.
האלבום הזה יהיה האלבום האחרון בהרכב המקורי של הלהקה, מכאן והלאה הלהקה תהפוך למעיין פרוייקט של Dave Mustaine אשר סביבו יתחלפו ההרכבים במהלך השנים.
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Comments