המלצת המערכת...
והפעם.. "The Resistance" - אלבומה החמישי של "Muse" שיצא ב- 11 לספטמבר, 2009.
האלבום "The Resistance" מציג את הכישרון של השלישייה הבריטית למזג רוק אלטרנטיבי עם השפעות סימפוניות, אלקטרוניות ופרוגרסיביות. האלבום חושף את השאיפה הנועזת של הלהקה, כשהיא צוללת לנושאים של דיסטופיה, מרד, רומנטיקה ותסיסה פוליטית, והכל תוך התנסות ביצירות מורכבות והפקה גרנדיוזית.
ההשפעה המרכזית על "The Resistance" היא ללא ספק הנוכחות התיאטרלית של "Queen". השפעה הזו מתבטאת בשימוש של "Muse" בהרמוניות אופראיות, עיבודים ראוותניים ובשכבות על שכבות של ערוצים וכלי נגינה. החל מההרמוניות הווקאליות, דרך רובד הכלים ועד לדינמיקה הדרמטית, האלבום הזה נותן כבוד לסגנון הגרנדיוזי של "Queen", במיוחד ברצועות כמו "United States of Eurasia (+Collateral Damage)". השיר הזה בנוי כמו אופרת רוק מודרנית, עם קטעים המובלים על-ידי פסנתר ותיזמור שופע, שמזכירים את "Bohemian Rhapsody" של "Queen" כשהיא פוגשת את Frédéric Chopin. המבנה הבומבסטי והאפי לוכד את הצליל הגדול מהחיים ש- Freddie Mercury וחבריו שכללו, עם צליל גיטרה של Brian May ושירה אופראית. קטע הפסנתר, שאחרי "(+Collateral Damage)" הוא גרסה שונה של Nocturne in E-flat Major Op. 9 No. 2, בביצוע Matt Bellamy. הוא כולל שילוב קולות של ילדים משחקים וקולות מלחמה, אשר מסמלים את ההשלכות של אסטרטגיה פוליטית.
שיר הפתיחה של האלבום, "Uprising", נותן טון מרדני עם הקצב המדבק והמקפיץ שלו, וריף גיטרה שיזכיר לכם בוודאי את "Call Me" של "Blondie". השיר תואר על ידי הסולן Matt Bellamy כ"heavy-rock take on Goldfrapp". השיר מתחבר לנושא הכללי של האלבום. הוא מתייחס למרד נגד בנקאים ופוליטיקאים מושחתים, וקורא לאנשים "להחזיר את הכוח" לידיהם ולהתחיל ליהנות מהחיים.
שיר הנושא "Resistance", מדגים את היכולת של "Muse" למזג רוק עם סימפוניה. השיר משקף את הנושאים הליריים של הסולן Matt Bellamy, במיוחד את הרעיון ש"אהבה היא ההתנגדות שלנו", בהשראת הרומן "1984" של ג'ורג' אורוול. בלאמי הסביר שבעוד שההיבטים הפוליטיים של הרומן השפיעו עליו, מה שריגש אותו במיוחד הוא הרעיון של הצגת האהבה כצורה של חופש במשטר של דיכוי. הנושא הזה השפיע על חלק גדול מהאלבום ועובר כחוט השני בין השירים.
החיבוק התיאטרלי של "Muse" מגיע לשיאו בסוויטה הסימפונית השאפתנית בת שלוש, חלקים, "Exogenesis: Symphony". זה המקום בו "מיוז" מאמצת באומץ רב מוזיקה קלאסית, עם תזמורים סוחפים, מנגינות מובלות בפסנתר ושירה אופראית. אמנם, היצירה הזו לא תתאים לכולם, במיוחד לא למעריצים שמעריכים את האלבומים הראשונים של הלהקה, אבל היא ללא ספק ממחישה את נכונותה של הלהקה לפרוץ גבולות ולהעלות את המוזיקה שלה לרמות השמורות ליצירות קלאסיות ולפסי קול אפיים לסרטים. שוב, גם כאן הלהקה מקבלת השראה גדולה מ- "Queen" לפרוץ את גבולות מוזיקת הרוק עם גיחות הרפתקניות לז'אנרים שונים, למתוח את המנעד הקולי וליצור סימפוניית רוק שמעלה את האלבום לרמה אחרת. זאת הרצועה האחרונה של האלבום והיא מספרת סיפור מדע בדיוני על האנושות שעוזבת את כדור הארץ כדי לאכלס כוכב לכת אחר. הסימפוניה, שנכתבה על פני מספר שנים, משלבת אלמנטים קלאסיים ורוקיסטיים. בשנת 2012 כותב השירים Charles Bollfrass תבע את "מיוז", בטענה שהם גנבו את הרעיון שלו לאופרת רוק מדע בדיוני בשם "Exogenesis", אבל "מיוז" הכחישו את ההאשמות וכינו אותן "חסרות בסיס".
אבל "The Resistance" הוא לא רק אלבום בהשפעת "קווין". "Guiding Light" הוא בלדת רוק שכמו מספר רצועות באלבום, הושפעה כנראה מסיפור האהבה בין וינסטון סמית' לג'וליה ברומן מהרומן "1984" של ג'ורג' אורוול. האינטרו של "MK Ultra" נשמע לנו כמו גרסה כבדה של "Clocks" של "Coldplay". שם השיר נקרא על שם תוכנית השליטה המוחית, לכאורה, של ה-CIA משנות ה-50 וה-60. גם כאן, המילים של Matt Bellamy, מושפעות מנושאים של תשוקה ששרדה כוחות מדכאים, והן מהדהדות את "1984" של ג'ורג' אורוול, עם סיפור על זוג שנלחם לשמור על מערכת היחסים שלו למרות הלחץ של השליט. רצועות כמו "Undisclosed Desires" והחצי הראשון של "I Belong to You (+Mon Cœur S'ouvre a ta Voix)" מציגים את "Muse" מתנסה בהשפעות אלקטרוניות ופופ, ומציעות רגעים של אינטימיות וגרוב בתוך הבומבסטיות. המנעד הווקאלי של בלמי, מהפלסט ועד העומק האופראי, נותר אחד משיאי האלבום. עבודת הגיטרה שלו, למרות שלפעמים קצת מאופקת, מספקת רגעים של אנרגיה נפיצה בדיוק כשצריך. המחצית השנייה של השיר בשם "(Mon Cœur S'ouvre a ta Voix)" הושאלה מהאופרה "שמשון ודלילה" של Camille Saint-Saëns. הסולן מאט בלאמי שר את השורות האחרונות של האריה בצרפתית. המוזיקאי האיטלקי Enrico Gabrielli מנגן בסולו קלרינט בס ברצועה הרומנטית הזו, אותה בלאמי השווה לשיר קליל יותר בסגנון שנות ה-60 שמזכיר את "Sgt. Pepper's" ואת "Pet Sounds".
האלבום "The Resistance" יכול להרגיש "מפנק" מדי, במיוחד ברגעים הגרנדיוזיים ביותר שלו. הגרנדיוזיות והשאפתנות של חלק מהרצועות עלולים להיראות לעיתים כמוגזמים או דרמטיים מדי, וכבדים עבור מאזינים שמעדיפים צליל רוק פשוט יותר. עם זאת, לחובבי ההשפעות הפרוגרסיבית של "מיוז" ולמי שמעריך את ההשפעה של "קווין", האלבום הזה עומד כהומאז' נועז לצד התיאטרלי של הרוק.
בסופו של דבר, "The Resistance" הוא אלבום נועז, פורץ דרך, ייחודי ואקלקטי שמבסס עוד יותר את מעמדה "Muse" כאחת מלהקות הרוק החדשניות ביותר בדורה. הוא ממזג ז'אנרים שונים ונושאים מעוררי מחשבה לכדי אמירה מגובשת, אם כי לפעמים סוחפת, של מרד ואהבה בעולם מסוכן ולא בטוח.
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Comments