ב- 7 לנובמבר 1981 שחרר Ozzy Osbourne את אלבום הסולו השני שלו "Diary of a Madman".
זה אלבום האולפן האחרון של Ozzy Osbourne עם הגיטריסט המחונן Randy Rhoads, אשר אפילו התעלה על ביצועיו מהאלבום הקודם Blizzard Of Ozz הן בכתיבה והן בביצוע, עד כי קשה שלא לחשוב כיצד היו נראים האלבומים הבאים שלו עם אוזי לולא היה הולך לעולמו.
תקשיבו לדוגמא לשיר הנושא "Diary of a Madman" שסוגר את האלבום ותבינו על מה אנחנו מדברים. Randy Rhoads נמצא כאן בשיאו, הוא הצליח לרקוח כאן בגאונותו יצירה אפית שגובלת בפרוגרסיב, בעודו זורק אל קדרת האופל המבעבעת את מיטב ההשפעות עליו בילדותו, מוזיקה קלאסית, אופרה וכמובן נגינת גיטרה וירטואזית ומחשמלת שמאזכרת את אליליו, ביניהם Ritchie Blackmore. הבסיסט Bob Daisley מספר שכשהשמיע לאוזי את השיר יחד עם רנדי בפעם הראשונה הלסת של אוזי נפלה לרצפה והדבר הראשון שיצא מפיו היה: מי לעזאזל אתם חושבים שאני Frank Zappa? איך אני אמור לשיר את זה בכלל? זה לא בשבילי". התגובה האינסטיקטיבית של אוזי הייתה במקום. זה שיר מאוד דינמי הכולל מקצבים לא שגרתיים ומעברים מורכבים שמשקפים את היכולות המוזיקליות של רודס, אשר קיבל חינוך מוזיקלי מילדות ואף הפך למורה בעצמו בבית הספר למוזיקה של אימו. את מילות השיר כתב Bob Daisley על עצמו ועל התמוטטות העצבים אותה חווה כשהיה בן 16. הוא חשב על כך שכילד רגיש הוא היה האויב הכי גדול של עצמו ועל כך שהוא לאט לאט מילא את "היומן" בבעיות שלו עד לאותה התמוטטות. כותרת השיר הושפעה מסרט משנת 1963 באותו השם בכיכובו של Vincent Price ודייזלי חשב שהיא והנושא יתאימו מאוד לאוזי ולאופיו המטורף.
השיר הזה הינו רק דוגמא אחת להתפתחות המוזיקלית של Ozzy Osbourne ושל חברי הלהקה שלו באלבום הזה. למרות שברור שהמטרה הייתה לנסות ולשחזר כאן את ההצלחה של האלבום הקודם Blizzard Of Ozz, עדיין הלהקה לוקחת את זה באלבום הזה צעד אחד קדימה, הן מבחינת הכתיבה והן מבחינת הסאונד וההפקה. מדהים לחשוב שהתוצאה הזאת הושגה למרות שהאלבום נכתב והוקלט בתוך פחות מחודשיים, תחת לחץ של חברת התקליטים לסיים אותו לפני סיבוב ההופעות שנקבע ללהקה. כך לדוגמא, הסולו של רנדי בשיר "Little Dolls" הוא בכלל דמו שלא היה ללהקה זמן להחליף בסולו מצוחצח יותר. השיר האדיר הזה שפותח את הצד השני של הויניל עם תיפוף המארש של Lee Kerslake מתייחס למאגיה שחורה ולבובות וודו, והוא כולל סולו יחסית צנוע של Randy Rhoads, מהסיבה שמדובר בכלל בדמו שנועד להנחות את רודס כיצד לנגן את הסולו האמיתי במהלך ההקלטה.
האלבום נפתח עם דריבל התופים המדהים של "Over the Mountain" שמוביל אותנו לריף הדומיננטי והעוצמתי של Randy Rhoads. מעניין לציין כי המתופף Frankie Banali הידוע מלהקתו הקודמת של רנדי רודס "Quiet Riot", טען שהוא זה שהמציא את הבסיס לתיפוף בשיר הזה. לטענתו, הוא ניגן בחדר חזרות בלוס אנג'לס עם רנדי ואוזי בשלבים המוקדמים של הרכבת הלהקה ואחת הסקיצות הראשונות של השיר הזה נוגנה שם.
מיד אחריו מגיח "Flying High Again" עם הריף הנמתח ומקצב המיד-פייס. רבים חשבו שהשיר הזה מדבר על התמסטלות מקנאביס, אך אוזי הכחיש וציין שהכוונה כאן לקריירת הסולו שלו שגורמת לו "לעוף גבוה" שוב לאחר הנפילה החופשית מ"בלאק סאבאת'".
כאן המקום לציין שאוזי לא כתב את מילות השיר הזה לבדו. בדומה למה שקרה באלבום הקודם, גם כאן שירי האלבום נכתבו על-ידי Randy Rhoads, המתופף Lee Kerslake והבסיסט Bob Daisley, שטען שכתב את כל מילות השירים ללא יוצא מן הכלל. למרות האמור, מי שקיבל את הקרדיט בעטיפת האלבום היו המתופף Tommy Aldridge והבסיסט Rudy Sarzo, חברו של רנדי מלהקת "Quiet Riot", אשר תצלומיהם אף עיטרו את העטיפה הפנימית, השניים החליפו את דייזלי וקרסלייק מיד לאחר סיום ההקלטות ויצאו עם אוזי ורנדי לסיבוב ההופעות שליווה את האלבום. בשנת 1986 תבעו Bob Daisley ו- Lee Kerslake את אוזי בגין אי תשלום תמלוגים בגין חלקם בכתיבת השירים. בתגובה אוזי הקליט את תפקידי הבס והתופים באלבומים הללו מחדש, יחד עם המתופף Mike Bordin מלהקת "Faith No More" ועם הבסיסט Robert Trujillo ושחרר גירסה מחודשת של האלבום עם ערוצי הבס והתופים המוחלפים בשנת 2002. בסופו של דבר הצדק יצא לאור ותפקידי הבס והתופים של דייזלי וקרסלייק הוחזרו לאלבום במהדורת ה- 30 שנה ליציאתו.
הקטע השלישי באלבום "You Can't Kill Rock and Roll" מתפקד כאחת הבלדות של האלבום והוא ללא ספק אחד הטובים מתוכו. 7 דקות של קסם צרוף ומזוקק עם טכניקה מדהימה בנגינה של Randy Rhoads שמבליטה את שני הניגודים שבו. מצד אחד הנגינה הקלאסית ומנגד ההבי מטאל המחשמל. שיר מדהים שרק הכותרת שלו מצדיקה כניסה שלו להיכל התהילה של הרוקנרול.
הצד הראשון של הויניל מסתיים עם "Believer", שנפתח עם הבס הפועם של דייזלי שמשמש קרקע מוצקה לריף הכבד והאפל של רודס שמתכתב עם להקתו הקודמת של אוזי ובקלות יכול היה להיכנס לאחד מהאלבומים שלהם, במיוחד כשמאזינים לקטע המעבר הגאוני שבמרכזו.
מיד אחרי "Little Dolls" עליו כתבנו לעיל, מגיעה הבלדה השניה של האלבום "Tonight". הפעם מדובר ב- Power Ballad במלוא מובן המילה. שיר מלודי ומרגש שמוציא ומבליט את הצד הרך והמקסים של אוזי החוצה.
השיר "S.A.T.O." ממחיש את הצד העצוב של האלבום הזה והבעיטה שקיבלו דייזלי וקרסלייק החוצה מיד עם סיום הקלטתו. השיר שנכתב על-ידי דייזלי נקרא במקור "Strange Voyage", הושפע ממכתב שכתב הבודהיסט Nichiren Daishonin ונקרא "A Ship to Cross the Sea of Suffering", אך לאחר שדייזלי וקרסלייק הועפו מההרכב אוזי ושרון שינו אותו ל- S.A.T.O. שהם למעשה ראשי התיבות של שמן של שרון אוסבורן ושל Thelma Riley אשתו הראשונה של אוזי - Sharon Arden, Thelma Osbourne.
עם יציאתו זכה האלבום לביקורות טובות והוא אף מכר לא רע ביחס לאלבום הבכורה, הגם שהוא לא כלל "להיטים" שצעדו גבוה במצעדים השונים.
באופן מאוד מצער, כארבעה חודשים בלבד לאחר צאת האלבום הזה, ב- 18/3/1982, ערך Randy Rhoads את הופעתו האחרונה עם אוזי אוסבורן באולם "Civic Coliseum" בעיר "Knoxville" שבמדינת טנסי. ביום המחרת הלהקה שמה פעמיה באוטובוס לכיוון אורלנדו, פלורידה, שם הם היו אמורים להופיע בפסטיבל. האוטובוס התקלקל בדרך והלהקה חנתה בקרבת שדה תעופה קטן באחוזה של מנהל חברת הנסיעות, כדי לתקן את התקלה. נהג האוטובוס Andrew Aycock שהיה גם טייס מוסמך, לקח ללא רשות את הקלידן Don Airey ואת מנהל סיבוב ההופעות לסיבוב על אחד המטוסים הקטנים. הוא חלף קרוב מאוד לאוטובוס בניסיון להעיר את המתופף Tommy Aldridge שישן אותה עת בתוך האוטובוס. בסיבוב השני לקח נהג האוטובוס את Randy Rhoads ואת מעצבת התלבושות וניסה לעשות את אותם תעלולים, המטוס חג מספר פעמים מעל האוטובוס, רק שהפעם כנף המטוס נגעה באוטובוס וגרמה להתרסקות המטוס לתוך האחוזה ומותו של Randy Rhoads בו במקום.
לפני סיום נתייחס לעטיפת האלבום. אז למי שתהה מיהו הילד שמופיע עליה, מדובר בבנו של אוזי מנישואיו הראשונים - Louis.
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Comments