ב- 16 לאוקטובר 2001 שבר Ozzy Osbourne "בצורת" של 6 שנים עם "Down to Earth" אלבום האולפן השמיני שלו.
אחרי אלבומו הקודם "Ozzmosis" משנת 1995 הקדיש Ozzy את מירב זמנו לפסטיבל "Ozzfest" שעלה לראשונה בשנת 1996. הוא סיפר שהעיסוק בפסטיבל המטאל היה כל-כך מהנה עבורו, שכל מה שהוא רצה הוא פשוט להמשיך ולהופיע כמו ה- "Grateful Dead", אבל חברת התקליטים לחצה והתוצאה היתה "Down to Earth", אחד מהאלבומים היפים של Ozzy Osbourne במילניום הנוכחי.
לכבוד האלבום אסף Ozzy Osbourne סביבו "נבחרת חלומות", פשוט אין הגדרה אחרת שיכולה להסביר את אוסף הנגנים המוכשרים בלהקה. המתופף Mike Bordin מלהקת "Faith No More" שהצטרף ללהקת הליווי של אוזי בשנת 1996, אך זהו אלבומו הראשון עם נסיך האופל. הבסיסט Robert Trujillo שזמן קצר לאחר הוצאת האלבום יצטרף ללהקת "Metallica", והגיטריסט Zakk Wylde שחזר להרכב לאחר שמרבית החומר לאלבום נכתב.
כידוע, Ozzy Osbourne נוהג לכתוב את החומרים לאלבומיו בסיוע חברי להקתו, בעיקר הגיטריסטים המוכשרים שליוו אותו. לכן, בהיעדרו של Zakk Wylde שהצטרף בשלב מאוחר יותר, נשען אוזי במלאכת הכתיבה על שני מוזיקאים ומפיקים מוכשרים. Tim Palmer שעבד עם רבים וטובים כמו Robert Plant, U2, David Bowie ועוד ואפילו זכה למקסס להקות כמו "Mother Love Bone" ו- "Pearl Jam" באלבום המופת "Ten". פאלמר היה השותף העיקרי לכתיבה, הוא גם הפיק ומיקסס את האלבום ומנגן בגיטרת קצב, גיטרה אקוסטית וקלידים ושר קולות רקע. השותף השני היה Marti Frederiksen מפיק וכותב שירים מוכשר שעבד בין היתר עם "Aerosmith" ו- "Mötley Crüe".
האלבום הזה מאוד מזכיר לנו את "No More Tears" המצוין ששוחרר בדיוק עשור קודם לכן. הקו המוזיקלי דומה וכולל שילוב של שירים קליטים ומלודיים לצד קטעי הבי מטאל קלאסי. בדומה ל- "No More Tears" ההפקה מאוד נקיה, מלוטשת ומאוזנת והליריקה מאוד אישית, כאשר כמעט כל המילים באלבום הזה עוסקים, בדרך זו או אחרת, בחייו הפרטיים של אוזי.
כך לדוגמא, השיר הפותח והסינגל הראשון "Gets Me Through" הוא מכתב תודה של אוזי למעריציו, בו הוא גם מצהיר ומתוודה: "I'm not the Anti-Christ or the Iron Man", בקטע "You Know…part 1" אוזי מתנצל בפני בנו ובתו עם המילים "Tried to be your father Things just made it harder Sorry if I made you cry..." והשיר "Running Out Of Time" הוא מעין חשבון נפש שלו הנובע מההכרה שאף אחד לא חי לנצח וזמננו על כדור הארץ קצוב.
מבחינה מוזיקלית זה אחד מהאלבומים היותר מאוזנים של "נסיך האופל" אין בו כמעט נפילות והוא סוחב יפה מאוד בשמיעה רציפה, ללא צורך לדלג על שירים. החל מפתיחת הפסנתר של "Gets Me Through" שנחתכת מיד עם הריף המונוטוני והמהפנט של Zakk Wylde, דרך "Facing Hell" עם הסאונד הסמי-גארנג'י, "That I Never Had" שהריף לו נשמע לנו כמו משהו שהגיטריסט Randy Rhoads יכול היה לכתוב, "Junkie" הפשוט מדהים עם הריף המטורף בו אוזי מנסה להזהיר את מעריציו מההשלכות של הסמים בגדר "אין חכם כבעל ניסיון", "Black Illusion" שהריף המוביל שלו נשמע לנו כמו שילוב של "Stone Temple Pilots" עם "Black Sabbath" ועד "Can You Hear Them?" שחותם את האלבום עם תיפוף המארש.
אוזי דואג לאזן את הקטעים הכבדים יותר באלבום עם בלדות וקטעים איטיים יותר כמו "Dreamer" המצוין שאוזי כינה כגרסה שלו לשיר "Imagine" של John Lennon בו הוא מבכה את האנושות שהורסת את כדור הארץ, "No Easy Way Out" שגם הפתיחה האקוסטית שלו וגם ההמשך הזכירו לנו משום מה את "Alice in Chains", הקטע הקצר "You Know…part 1" בו הוא מתנצל בפני ילדיו וכמובן "Running Out Of Time" המרגש.
אין ספק שאוזי הלך באלבום הזה על הצד הזהיר שנועד לרצות כמה שיותר אנשים במיוחד את חברת התקליטים ואת הכיס שלו. אלבום קליט שאין בו את הנועזות והרגש של של האלבומים הראשונים. אין ספק, אוזי כמו אוזי תמיד יספק את הסחורה והאלבום הזה הוא בהחלט לא אלבום רע, אבל הוא חסר את הניצוץ והגאונות שהכרנו בראשית הקריירה שלו.
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Comments