אז איך נתחיל את סיפורו של האלבום המופתי הזה?
אלבום שהיה חלק מתחילתה של סצינה מדהימה ופנומנאלית שנקראת גראנג'!
להקה שמורכבת מכישרונות רבים, נדירים ויוצאי דופן.
האלבום "Ten" של "Pearl Jam" שוחרר ב-27 באוגוסט 1991 והוא חלק מהותי מסדרת הסיקורים שלנו על אלבומי מחזור 91'.
מספר לא קטן של סיפורים שהבאנו לכם כאן התחילו בטרגדיה, מאפיין שמאוד מייצג את המהות של סצנת הגראנג'.
גם הסיפור של היום מתחיל כך...
בשנת 1990, כאשר "Alice in Chains" הוציאו את האלבום הראשון שלהם, "Soundgarden" עמדו לשחרר את האלבום השני שלהם ו- "Nirvana" היו צעד קטן לפני הוצאת האלבום המטאורי שלהם, "Mother Love Bone", אחת הלהקות הגדולות והמבטיחות בסצינה, איבדה את הגיבור הראשי שלה, Andrew Wood, ממש לפני יציאת האלבום הראשון שלה, "Apple". מותו של אנדרו יצר גל הדף חזק מאוד שפגע בחלק לא קטן מאותם יוצרים וכישרונות בסיאטל. מי שיראה את הסרט "Singles" ואת הסרטים הדוקומנטריים "Hype!" ו- "Pearl Jam Twenty" יתרשם מייד מהווייב המשפחתי, החברי והשיתופי שהיה באותה תקופה בסיאטל. כולם היו חברים של כולם, כולם ניגנו עם כולם, כולם בילו עם כולם וכולם קיבלו השראה מכולם. לנו זה פשוט גרם לבכות מקנאה ומתשוקה לחיות באותם מועדונים ושכונות בסיאטל. אפשר להמשיך ולספר רבות על סצינת הגראנג' אבל בואו נחזור לסיפור המרכזי שלנו.
(Photo: bandcamp.com)
עם מותו של אנדרו, הבסיסט Jeff Ament והגיטריסט Stone Gossard, שהיו עימו בלהקה, עברו תקופה קשה מאוד. הם ממש התפרקו ולא הצליחו להחזיק את עצמם או כל כלי נגינה שהוא. הם היו בטוחים שמבחינתם זה הסוף של כל מה שקשור במוסיקה, אך אחרי מספר חודשים הדחף לנגן וליצור לא הרפה מהם והם הרגישו שהם חייבים לחזור לעשות מוסיקה. סטון חבר ל- Mike McCready, שלהקתו "Shadow" התפרקה, והם החלו לנגן יחד כשמייק לא הרפה מסטון וכל הזמן ניסה לשכנע אותו לחזור לנגן עם ג'ף. השלושה אכן חברו יחדו ונכנסו לסטודיו. בגיבוי חברם מסאונדגרדן, המתופף Matt Cameron ותמיכה נוספת מצד המתופף של להקתו הקודמת של מייק Chris Friel, הם הקליטו מספר קטעים
אינסטרומנטליים. חמישה קטעים הוקלטו באותו הסשן ונקראו: ,"Dollar Short" ,"Agytian Crave", "Footsteps" "Richard's E" ו- E Ballad"" (עוד מעט תבינו למה הדמו הזה חשוב כל כך).
הקטעים הוקלטו על קלטת שנקראה "Stone Gossard Demos '91". השלושה יצרו את הדמו הזה כדי לנסות למצוא מתופף וזמר להרכב שאולי יתפתח ללהקה בהמשך, ללא שום כוונות מוצקות או תוכנית פעולה להקים להקת רוק חדשה.
(Photo: Facebook)
בספטמבר 1990, לאחר טיולים רבים בסיאטל, הקלטת הזו מצאה את עצמה בעיר ושמה סן דייגו. מסע של יותר מאלפיים קילומטרים עשתה הקלטת החמודה הזו מידיו של המתופף הראשון של "Red Hot Chili Peppers", שהוא לא אחר מ- Jack Irons, היישר לידיו של בחור אנונימי בשם Eddie Vedder. הבחור החינני, שלא היה קשור כלל למה שהתרחש בינתיים בסצנת הגראנג' בסיאטל, הקשיב לקלטת, סיים, לקח את הגלשן ויצא לגלוש באוקיינוס. זה אמנם נשמע כמו סרט הוליוודי דביק ביותר, אך אדי בעצמו העיד כי אחרי שהקשיב לקלטת הוא יצא לגלוש ותוך כדי שרכב על הגלים הוא "כתב" את הטקסטים.
מיד אחרי שסיים את הגלישה רץ אדי לדירה שלו, כתב את המילים לשלושה קטעים מתוך הקלטת והקליט שירה לכל אחד מהשלושה: "Dollar Short", "Agytian Crave" ,"Footsteps". קטעים אלה הם מה שאנחנו מכירים היום בתור "Footsteps" (יצא כ- B-
יside בסינגל "Jeremy"), והשירים "Once" ו- "Alive".
בואו נתעכב קצת על שלושת השירים הללו. כאן אנחנו מתחילים להבין שאדי הוא לא רק זמר עם קול פנומנלי שפוגע בנפש ומצליח לחדור אל תוך הנימים הקטנים של הנשמה, אלא שהוא קודם כל מה שנקרא בעגה המקצועית Songwriter. היכולת שלו לכתוב טקסטים למנגינות היא פשוט מדהימה. הוא מסוגל לכתוב טקסט לשיר תוך כדי הקשבה למנגינה בפעם הראשונה ולא סתם טקסט אלא מילים חודרות, קורעות, מלהיבות ואף מטרידות. הוא טוען שהוא תמיד מסתובב עם מחברת ועיפרון ותמיד כותב על הכאן ועכשיו, כך שהוא מאוד מחובר למה שהוא יוצר.
אדי יצר משלושת השירים טרילוגיה של אופרת רוק וקרא לה "Momma-Son". הטרילוגיה מתחילה עם השיר "Alive", שבו ילד שמגלה שאבא שלו הוא אבא חורג ומרגיש שהוא חי בשקר כל חייו. היא ממשיכה עם "Once", שבו הילד מאבד את שפיות דעתו ומוציא את כל האגרסיות שלו ברצח. הטרילוגיה מסתיימת ב- "Footsteps", בו הוא נידון למוות ומסתכל במבט לאחור על החיים שלו מתוך תא הכלא.
בואו נחזור לסיפור המרכזי, קלטת... אדי... כתב מילים... הקליט שירה ושלח בחזרה לסיאטל.
השלושה קיבלו בחזרה את הקלטת בדואר ונדהמו מקולו של הבחור שבקע מהרמקולים של טייפ הדאבל קאסט. הם היו בהלם מהטקסטים שנכתבו לקטעים שהם הקליטו ונשבו בקסמיו של אדי. כמובן שללא דיחוי הם הזמינו את אדי לאודישנים בסיאטל.
ב-13 באוקטובר נחת אדי בסיאטל. למה כל כך חשוב לדעת באיזה תאריך הוא נחת? אז זהו - מאוד חשוב ותודה ששאלתם! במהלך אותה טיסה נכתב אחד השירים המרגשים ביותר (לדעתנו) והמתחרה הקשוח והחזק ביותר של "Nutshell" (של "Alice in Chains") הלא הוא "Black"! אותו קטע אינסטרומנטלי מקלטת הדמו שנקרא "E Ballad" הפך בטיסה מסן דייגו לסיאטל לאחת מבלדות הרוק המפורסמות ביותר והמרגשות ביותר שבכל פעם שאנחנו מאזינים לה זולגת לה דמעה קטנה על הלחי שלנו.
(Photo: Pearl Jam)
אוקיי. נתעשת ונרד יחד עם אדי והחברים החדשים, שעכשיו כוללים גם את המתופף החדש Dave Krusen, אל מרתף קטן בסיאטל. המרתף מלא בשולחנות עץ גסים וכבדים וכלי עבודה רבים עשויים מברזל חלוד שיושבים שם כמה שנים. אדי סיפר שהאווירה במרתף, עם הריח של העץ והחלודה, עם כל הכלים והשולחנות מסביב, תרמה לאווירה וליצירת האלבום. שבוע של חזרות והחברים כתבו 11 שירים. הכימיה בין החברים הזכירה מאוד סצנה של "הארי פוטר" או "דברים מוזרים", כשניצוצות חשמל כחולים עפים בחלל בכל פעם שהחבר'ה ניגנו.
מיד אחר כך הם חתמו על חוזה עם חברת התקליטים "Epic" ונכנסו לאולפן "London Bridge Studios" שבסיאטל עם המפיק Rick Parashar להקליט את האלבום. הקלטת האלבום נמשכה חודש אחד בלבד ונעשתה בתקציב זעום של בערך $70,000. הדבר התאפשר לא רק בגלל שהכימיה בין החברים הייתה כמעט מושלמת אלא גם בגלל שרוב המוסיקה כבר הייתה מוכנה ונכתבה על ידי סטון וג'ף, שהובילו את יצירת האלבום. מיותר לציין שלא עלה על דעתו של אף אחד מחברי הלהקה שהאלבום הזה יזכה אפילו לעשירית מההצלחה שהוא זכה לה.
אז מה יש לנו באלבום?
האלבום נפתח עם השיר "Once", שהוא החלק האמצעי בטרילוגיה שכתב אדי. קטע פתיחה של כלי הקשה ורשרוש פותח את האלבום לפני שהדממה נחתכת באגרסיביות עם הגיטרות המחוספסות של סטון ומייק. איזה תענוג. איזה ריף מדהים שכבר בהתחלה מרים אותנו למעלה ומשקף את הטירוף שאוחז בילד כשהוא מאבד לו לאט את שפיותו והופך לרוצח סדרתי. פתיחה חזקה וקשה לאלבום!
מיד עוברים לאחד השירים הגדולים באלבום, להיט בכל קנה מידה, עם "הריף המטריף", הסינגל השני שיצא מהאלבום "Even Flow". במהלך החזרות על השיר הרגישו חברי הלהקה שהוא הולך להיות להיט אבל הם לא תיארו לעצמם שיהיה קשה כל כך להקליט אותו. מסתבר שזה היה השיר הקשה ביותר להקלטה באלבום. הם הקליטו אותו יותר מ- 70 פעמים וביצעו אותו פעמים רבות כל כך עד שהם לא יכלו כבר לסבול אחד את השני. דייב סיפר שהיה לו קשה מאוד לשמור על הקצב ולבצע את המעברים בצורה מדויקת עד שהם אפילו חתכו חלק מהתופים שלו בשיר כי הוא הגביר את הקצב יותר מדי.
אפרופו מתופף, השיר הוקלט שוב ב- 1992 לפס קול של הסרט "Singles" עם המתופף Dave Abbruzzese (שנדבר עליו בהמשך). הטקסט של השיר מתאר את חייו של הומלס שחי ברחוב, אוכל מפחים ונראה בלתי שפוי. אדי ידוע בנטייה שלו להעביר ביקורת, לשקף ולהעלות נושאים חברתיים שבוערים בו בשירים. זהו אחד משלושת השירים שצולמו להם וידאו קליפים, כשהקליפ הזה הורכב מצילומי הלהקה בהופעות.
לא עוצרים לרגע, אבל מורידים קצת את הקצב ועוברים ל- "Alive", עוד להיט בלתי מעורער מהאלבום שיצא כסינגל ראשון מתוכו. השיר הוא החלק הראשון בטרילוגיה שהזכרנו קודם לכן. בשיר מסופר על ילד שמגלה בשלב מאוחר בחייו שאבא שלו הוא אביו החורג ואביו הביולוגי בעצם נפטר. מאחר שהוא דומה מאוד לאביו הביולוגי, אמו מפתחת אליו רגשות ומשיכה מינית מכיוון שהיא עדיין שומרת אהבה לאביו הביולוגי. החלק הראשון והחלק האחרון של השיר נלקחו מתוך חייו של אדי, שגדל גם הוא עם אב חורג, אך החלק המרכזי של השיר הוא דמיוני. כששאלו את מייק על הסולו המפורסם בשיר הוא מיהר לשתף שהוא "גנב" את הקטע מהגיטריסט Ace Frehley, שניגן את הסולו בשיר "She" והעתיק את הסולו מגיטריסט "הדלתות" Robby Krieger, שניגן את הקטע בשיר "Five to One". זהו השיר השני שצולם לו וידאו קליפ וגם הקליפ הזה הורכב מצילומי הלהקה בהופעות.
השיר "Why Go" מתחיל עם התיפוף המקפיץ והבס המלווה ישר לתוך הלוע העצבני והמתריס של אדי. הקול שלו נשמע פה עצבני ומתקיף כל כך שקשה להתעלם מהסיפור שמטיח בנו הבחור הצעיר. "למה ללכת הביתה?" הוא שואל. למה ללכת הביתה כשאפשר להתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי? חברת הביטוח חוגגת על האשפוז כשהבחורה הצעירה והמסכנה בסך הכל עישנה קצת מריחואנה. שנתיים בילתה הצעירה בבית החולים כשהיא מנסה להוכיח את שפיותה. על פי ראיונות עם אדי, שמה הוא הת'ר.
עכשיו בואו נעצור רגע, נעשה אתנחתא קלה ונעבור לאחד השירים המרגשים באלבום.
השיר "Black", הגיטרה המלטפת של מייק עם הפריטה שצפה מעל המיתרים והקול הענוג של אדי פשוט עוטפים את כל גופך. לאורך השיר אתה נע בין מחנק ויובש בגרון לבין התרפקות ושחרור טוטאלי. קשה להסביר במילים את מה שהשיר הזה מעביר. השיר מדבר על מערכת יחסים, ספק קשורה לפרידה ספק קשורה למוות. ללא ספק מדובר במערכת יחסים קשה, מורכבת וכואבת, שבשלב מסוים מתרסקת ויוצרת כמיהה ורצון לחיים אחרים. השיר מתחיל שקט, רגוע ומלטף ולאט לאט מתגבר וממשיך לחלקו האחרון כשהגיטרה חורכת לכל אורך סוף השיר את הלב השבור. אדי התעקש באופן נחרץ שהשיר הזה לא יהפוך לסינגל כי הוא לא רצה ש- "העסקים" יחריבו את השיר האמוציונאלי הזה ויהפכו אותו ללהיט שטחי וקר. קשה גם שלא להתייחס לגרסאות ההופעה, שהביאו את השיר הזה לגבהים אדירים הרבה יותר מגרסת האלבום.
עוד להיט גדול וסינגל שלישי שיצא מהאלבום הוא השיר "Jeremy". את הריף המרכזי של השיר כתב ג'ף על גיטרת בס עם 12 מיתרים. למרות שחלקי השיר היו בנויים וישבו טוב היה קשה מאוד לחבר ביניהם. המעברים בין הבתים לפזמון ואז לשבירה היו מורכבים ואתגרו את חברי הלהקה. המילים של השיר מבוססות על שני מקרים שהתרחשו במציאות. במקרה אחד, ילד בן 15 בשם ג'רמי ירה בעצמו אל מול המורה וחבריו לכיתה. זהו גם הערב בו כתב אדי את השיר. המקרה השני הוא מקרה שקרה לאדי בצעירותו, כשחבר ללימודים החל לירות בתוך כיתה בבית הספר. אדי רצה לתת לאירועים האלה משמעות מעבר לכתבה של פסקה וחצי בעמוד האחורי של העיתון. זה מה שפותח וסוגר את הקליפ של השיר: תמונה של פסקה קטנה על חתיכת עיתון. אפרופו וידאו קליפ, הקליפ של השיר הזה הוא מה ששינה אצל הלהקה את הגישה לגבי וידאו קליפים והוא הקליפ היחיד שמספר סיפור. כאן המקום להזכיר שהגרסה המוכרת של הקליפ צונזרה והיא לא כללה את הסצינה בה הילד מכניס אקדח לפיו. רק בשנת 2020 הלהקה הוציאה את הגרסה המלאה והלא מצונזרת לרגל "National Gun Violence Awareness Day" בארה"ב.
אחרי שהקליפ יצא ב-MTV וזכה לשידורים חוזרים ללא הפסקה, אחד מהחברים של ג'ף סיפר לו שהוא מאוד התאכזב מהקליפ כי הוא היה שונה לגמרי ממשמעות השיר כפי שהוא דמיין אותה. חברי הלהקה הושפעו מאוד מהביקורת הזאת ומאז הם החליטו שהם נמנעים מלהוציא וידאו קליפים לשירים שלהם, בעיקר בגלל שהם רוצים שהמאזינים ייתנו לשירים את הפרשנות שלהם ושהלהקה או התעשייה לא יכתיבו פרשנות למאזינים דרך וידאו קליפים.
עכשיו בואו ננסה להירגע קצת עם "Oceans", שלוקח אותנו לשיט באוקיינוס הגדול או יותר נכון בשיטפון הגדול, שיטפון של גשם זלעפות. דמיינו סצנה בא אדי עומד ברחוב, בבגדים קצרים, נעול מחוץ לחדר החזרות. מאחר שאף אחד לא שומע אותו הוא מחליט להוציא חתיכת נייר ועט ולכתוב שיר. הוא מקשיב לצלילים והרעידות של הבס דרך הדלת והחלון וכותב את השיר "Oceans" (כותב שירים פנומנאלי כבר אמרנו?). כמובן שברגע שהבס הפסיק לנגן הוא מייד דפק על הדלת שיפתחו לו. השיר הזה היה הסינגל הרביעי מהאלבום, אחרי שאדי סירב בתוקף להוציא את "Black" כסינגל.
נרגעתם קצת? יופי. עכשיו בואו נחזור להתעצבן. "Porch" הוא השיר היחיד באלבום שנכתב כולו, המוסיקה והמילים, על ידי אדי בלבד. אומנם הטון של אדי נשמע אגרסיבי ועצבני אבל זהו מעין שיר אהבה שבא להעביר לכם מסר שאם אתם אוהבים מישהו אז תגידו לו את זה. ממש פואטי! אגב, זה בדרך כלל השיר שכשמנגנים אותו בהופעות אדי מתחיל לטפס על כל מיני קונסטרוקציות ולקפוץ מהן לקהל.
שוב אנחנו נרגעים, אבל הפעם בגינה "Garden". שם השיר קשור לבית קברות והשיר יוצא נגד מלחמות ונגד צעדים פוליטיים קשים שמביאים לאבדות קשות. הסולו בשיר מרגיש כמו זעקה לשמיים.
חוזרים למעלה עם רכבת ההרים ל- "Deep", עם הגיטרות החורכות והקצב המקפיץ של דייב! בהזדמנות זו נציין ש- "Deep" ,"Porch" ,"Why Go" ו-"Garden" הם השירים היחידים באלבום שנכתבו תוך כדי ההקלטות של האלבום ולא היו חלק מהקלטות הדמו של סטון וג'ף.
מסיימים באחד מהשירים הנוספים שמרגשים כל כך באלבום הזה והוא "Release". השיר הוא אחד השירים הראשונים שאדי כתב עם הלהקה והוא למעשה השיר הראשון שעזר להם להתחבר ולמצוא מכנה משותף. השיר הוקלט כשחברי הלהקה אלתרו וניגנו ביחד ואדי השתלב, כשתוך כדי הוא ממציא את המילים. אדי טען שלא הסכים לכתוב את המילים על נייר, אפילו לא בהוצאה של האלבום, מאחר שזה היה כל כך מאולתר ורוחני. לא ברור בדיוק למה, יש שמשערים שזה בגלל הסיפור עם אביו האמיתי, אבל זהו אחד השירים המרגשים ביותר מבחינת אדי.
אז מה הסיפור שלכם עם המתופף?
מיד עם סיום ההקלטות עזב דייב (המתופף) את הלהקה ואשפז את עצמו במכון גמילה מאלכוהול. דייב סיפר שהלהקה נתנה לו המון הזדמנויות וניסתה לתמוך בו בכל דרך אפשרית אבל זה לא צלח. הוא לא הצליח לתפקד ולהביא את עצמו לידי ביטוי בסשנים עם הלהקה. עם עזיבתו החליף אותו Matt Chamberlain, שיצא עם הלהקה לסיבוב הופעות ועזב אותם בסוף 1991, כתוצאה מהתחייבויות אחרות. את מאט החליף Dave Abbruzzese. סיפרנו על כמה שדייב היה המתופף המושלם לפרל ג'ם של "Ten" ויצר איתם יחד את ".Vs" ולאחר מכן את "Vitalogy". לדעתנו, אחרי שהוא עזב הלהקה השתנתה לגמרי ואיבדה כל קשר למה שהייתה באלבום עליו אנחנו מדברים פה.
מדוע שם האלבום הוא Ten?
שם הלהקה לפני "Pearl Jam" היה "Mookie Blaylock", על שם שחקן הכדורסל Daron 'Mookie' Blaylock אותו חברי הלהקה העריצו. מאחר שבחברת התקליטים חששו מחשיפה לתביעות, בעיקר לאור העובדה שבאותה תקופה מוקי חתם על חוזה גדול עם "נייק", הם ביקשו מחברי הלהקה לשנות את השם וכך נוצרה "Pearl Jam". יופי, אבל מה הקשר לשם האלבום אתם שואלים? הקשר הוא שהמספר שהיה על חולצתו של מוקי היה 10! צפו במפגש בין ג'ף אמנט למוקי.
מה הסיפור של העטיפה?
עטיפת האלבום מציגה את חברי הלהקה שצולמו בזמן ההקלטה עומדים לפני כיתוב עשוי מעץ של שם הלהקה "Pearl jam", כשידיהם מורמות גבוהות ומחזיקות זו את זו. חתך העץ נבנה על ידי אמנט שהסביר שהקונספט המקורי היה להעביר את המסר שחברי הלהקה מאוחדים והכנסים לעולם המוזיקה כלהקה אמיתית. משהו שאמור היה לשדר את הקונספט של "כולם בשביל אחד".
רבים מכם תוהים מדוע העטיפה של הדיסק מתקפלת לפוסטר. אז מסתבר שחברי הלהקה ממש התבאסו שחברת התקליטים לא מוציאה את האלבום לאור על גבי תקליט ויניל. אדי וודר סיפר שכשהם הבינו שזה לא הולך לקרות הם התעקשו על כך שהעטיפה לפחות תזכיר את ימי התקליטים וכך נולד הרעיון של הפוסטר. הבעיה שהפוסטר היה מורכב מידי לקיפול וחברי הלהקה נאלצו לסייע בהרכבת הדיסקים הראשונים.
(Photo: Pearl Jam)
האלבום לא מכר עותקים רבים מייד עם צאתו. למען האמת, האלבום התחיל בצורה מאוד איטית ורק במחצית השנייה של 1992 תפס תאוצה ביחד עם כל סצנת הגראנג'. רק שנה לאחר צאתו הגיע האלבום למקום השמיני בבילבורד 200, כשבסופו של דבר הוא המשיך וטיפס עד למקום השני (מי שמנע ממנו את המקום הראשון היה לא אחר מאשר זמר הקאנטרי בילי ריי סיירוס, אביה של מיילי סיירוס). האלבום החזיק מעמד במשך 261 שבועות במצעד והפך לאחד מ- 15 האלבומים היחידים בכל הזמנים שהחזיקו שבועות רבים כל כך במצעד.
השיר "Jeremy" הוא אחד השירים הפופולריים באלבום והוא העניק ללהקה שתי מועמדויות לפרס "גראמי" בשנת 1993.
למרות ההצלחה המטורפת של האלבום, חברי הלהקה נשמעו לא פעם מספרים שהם מאוד לא מרוצים מהסאונד של האלבום. סטון סיפר שהם השתמשו בהרבה ריוורב ובהרבה דאבינג, מה שהפך את הסאונד למאוד "over-rocked" כלשונו. אדי אף טען שהוא מסוגל להקשיב לכל האלבומים הקודמים של הלהקה מלבד לאלבום הזה!
חברי הלהקה לא ציפו שהאלבום יצליח בצורה עצומה כל כך. לא רק שהם לא ציפו לכך, הם גם לא ממש רצו את זה (פה אנחנו קצת נעים באי נוחות בכיסא). כמו "נירוונה", גם "פרל ג'אם" לא אהבו את כל ההצלחה ומה שמתלווה אליה, אבל אדי, בניגוד לקורט, הביע את דעתו בפומבי והתריס נגד התעשייה ומה שהיא מייצרת מההצלחה.
במרץ 2009 יצא האלבום בגרסה מחודשת ונקרא "Ten Redux". האלבום יצא בארבע גרסאות שונות, שכללו בין היתר גרסת ויניל (שלא יצאה ב-1991), גרסה עם DVD אנפלאגד וגרסה עם מיקס מחודש של כל השירים וכן שישה שירים נוספים.
אלבום מופתי...
אלבום אלמותי...
ברור שתאזינו לאלבום עכשיו, אז הנה בבקשה, להאזנה ב: Spotify, Apple Music
עריכת לשון: אורי ענבי/Ori Anabi
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Comments