ב- 23 בספטמבר, 1991 "Primal Scream" הוציאו את אלבומם השלישי "Screamadelica", אלבום נוסף בסדרת "Class of 91'" שלא פעם הוכתר כאחד מהאלבומים הגדולים של שנות ה- 90.
האלבום הזה סימן שינוי משמעותי מסגנון האינדי רוק של הלהקה. רגע... אמרנו אלבום? תכלס, זה יותר מסתם אלבום - זו "קפסולת זמן תרבותית" שלוכדת את רוח התקופה בה נשברו כל המוסכמות. עידן שבו הגבולות המוזיקליים התרסקו. שנות ה-90 המוקדמות סימנו תקופה של רעידת אדמה במוזיקה, עם שילוב ז'אנרים וצלילים חדשים, אשר הגיחו מהקצוות של המחתרת והשתלטו על המיינסטרים. שנת 1991 היתה אחת השנים הגדולות במוזיקה היא הנגישה לקהל הרחב אלבומי רוק אלטרנטיבי כמו עם "Nevermind" של "Nirvana" מצד אחד, אך במקביל, התרחשה במהלכה התפוצצות של המוזיקה האלקטרונית כשהיא מונעת על ידי "תרבות הרייב" ברחבי בריטניה, מצד שני. על הרקע הזה, "Screamadelica" נחת כמיזוג נועז וחדשני בין רוק, פסיכדליה, האוס, דאב, גוספל ואסיד האוס, כאלבום שקרא תיגר על המוסכמות והגבולות המוזיקליים. בעודו רוכב על אדי העשן של תרבות הרייב, הוא מיזג אסיד האוס, דאב, פסיכדליה וגוספל, תוך אימוץ האנרגיה המרדנית של הרוקנ'רול.
אחד ההיבטים המדהימים ביותר של "Screamadelica" הוא היכולת שלו לשקף את האתוס המוזיקלי של שנת 1991, שנה שבה סצנות מוזיקליות התנגשו וז'אנרים היברידיים חדשים התגבשו. "Primal Scream", בראשותו של Bobby Gillespie, ניצלה את סצנת המועדונים התוססת של בריטניה, ובמיוחד את עלייתה של תנועת ה- "Madchester" ותרבות הרייב ששינתה את בריטניה. הם התחברו למפיקים כמו Andrew Weatherall, כאלה שהמגע שלהם השפיע על האלבום וסייע להזרקת האופוריה המסוממת של רחבת הריקודים, אל תוך הרוק הבסיסי של הלהקה. התוצאה הייתה משהו שהרגיש מצד אחד לגמרי עכשווי, אבל מצד שני היה גם צופה פנה עתיד בצורה קיצונית, פשוט אלבום יחיד במינו שלא נשמע כמותו עד אז.
ואחרי כל ההקדמה הזאת, אנחנו מבקשים שלא תתנו לרצועה הפותחת "Movin' on Up" להטעות אתכם. בניגוד לטירוף שקורה בהמשך האלבום, הלהקה בחרה לפתוח אותו בהמנון רוק שבבסיסו נשמע כאילו הושפע מה"רולינג סטונס", רק שהוא עבר "השרייה" בבריכת גוספל. זה שיר שנותן טון רוחני ומרומם, בניגוד לטקסטורות האלקטרוניות משופעות הדאנס, הפסיכדליה והרייב השולטות ברצועות מאוחרות יותר כמו "Don't Fight It, Feel It" ו-"Loaded". השירים הללו, משופעים בביטים של האוס ובייסליינים של דאב, מהווים הוכחה להשפעה הצולבת שהתרחשה בעולם המוזיקה באותה תקופה. רצועות כמו "Come Together" שאורכו למעלה מ- 10 דקות מציגות את היכולת של "Primal Scream" להפגיש בין נופי סאונד אלקטרוניים ורוק באופן שמרגיש טבעי ואופורי.
שנת 1991 הייתה משמעותית גם עבור תפקידה בפריצת הגבולות של איך מוזיקת רוק יכולה להישמע. אלבומים כמו יצירת השוגייז המופתית "Loveless" של "My Bloody Valentine" ו- "Achtung Baby" של "U2", חקרו סאונדים חדשים ושונים, ו-"Screamadelica" מתאים היטב למגמה הזו, ומגדיר מחדש את האפשרויות של להקות המבוססות על גיטרה, לאמץ סאונד חדש על ידי הפקה מודרנית וטכניקות חדשות. "Primal Scream" הצליחה היכן שהרבה להקות רוק נכשלו באותה תקופה - לא רק שהם שילבו אלמנטים של דאנס, הם פשוט שקעו בהם. "Screamadelica" הוא לא רק אלבום שקורץ לעבר סצינת המועדונים - זה אחד שחי בה, אלבום שטובך ברייב מיוזע, ממש כמו בהופעת רוק.
מבחינה לירית, האלבום משקף את האופוריה הקולקטיבית של סצנת הרייב המוקדמת של שנות ה-90. רצועות כמו "Don't Fight It, Feel It" ו-"Higher Than the Sun" לוכדות בצורה מושלמת את התחושה שהגדירה גם את תרבות הרייב וגם את הימים הראשונים של חדירת המוזיקה האלקטרונית למיינסטרים. עם זאת, יש באלבום הזה גם רצועות מרגשות ובוגרות כמו "Damaged", שמזכירה לנו את ה- "Rolling Stones" ומעניקה לאלבום עומק שמונע ממנו להרגיש כמו "פסקול מסיבות" חסר נשמה.
ככל ששנות ה-90 התקדמו, "Screamadelica" שימש דוגמה לאופן שבו אומנים יכולים לשלב ז'אנרים וסאונדים בנוף המוזיקלי. האופן שבו האלבום הזה גישר על הפער בין רוק למוזיקה אלקטרונית, הניח את הקרקע ללהקות מאוחרות יותר שנשענו על הסאונד ההיברידי של רוק ואלקטרוניקה, כמו "The Chemical Brothers" ו- "Radiohead".
במהותו, "Screadelica" היה תוצר של התקופה בה יצא, ובכל זאת הוא התעלה עליה. הוא תפס את האנרגיה של שנת 1991, שנה שבה האלטרנטיבי הפך למיינסטרים, שנה שבה הקווים בין רוק, פופ ומוזיקת דאנס היו מטושטשים מאי פעם. הוא הראה שהעולמות השונים הללו לא רק מתקיימים יחד - אלא שהם גם יכולים לפרוח ביחד. "Primal Scream" יצרו אלבום שהוא ציון דרך. הוא לא רק הגדיר את המשך הקריירה שלהם, אלא גם סימן נקודת מפנה במוזיקה של התקופה. אבל "Primal Scream" לא עצרו בכך. ייקח להם שלוש שנים להמציא את עצמם שוב פעם מחדש עם "Give Out but Don't Give Up" שהביא שינוי מאסיבי נוסף וקיצוני מהסאונד הפסיכדלי של "Screamadelica", עם אלבום המושפע ממוזיקת רוק קלאסי ובלוז.
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Comments