ב- 12 לאוגוסט, 1983 "Queensrÿche" הוציאה את "Queensrÿche EP".
המיני אלבום ההיסטורי הזה מסמן את הופעת הבכורה הרשמית של אחת הלהקות המשפיעות ביותר של הפרוג-מטאל. למרות שמדובר ב- EP בן ארבע רצועות בלבד (בהוצאה המקורית שלו) ועל אף שסגנונו המוזיקלי מכוון יותר להבי מטאל, ה-EP הזה מציג את הפוטנציאל האדיר של "Queensrÿche" ומציע הצצה לסאונד שיגדיר את הקריירה המפוארת שלה.
המקורות של "Queensrÿche" מתחילים אי שם בשנות השבעים בבלוויו, וושינגטון, אז הגיטריסט Michael Wilton הקים את להקת "Joker", שכללה מאוחר יותר את הגיטריסט Chris DeGarmo. בשנת 1980, ווילטון והמתופף Scott Rockenfield הקימו את "Cross+Fire", להקת קאברים שנגנה שירים של "Iron Maiden" ו-"Judas Priest" תוך כדי כתיבת על חומר מקורי במוסך של רוקנפילד, המכונה "The Dungeon". דגארמו והבסיסט Eddie Jackson הצטרפו, ושמה של הלהקה שונה ל- "The Mob" על שם השיר "The Mob Rules" של "Black Sabbath". הם גייסו את Geoff Tate מלהקת "Babylon" לשיר עבורם בפסטיבל רוק מקומי. למרות שטייט עזב בתחילה את הלהקה, הוא חזר בשנת 1981 כדי לסייע להם בהקלטת דמו שכלל ארבע רצועות שבסופו של דבר ירכיבו את המיני אלבום הזה: "Queen of the Reich", "Nightrider", "Blinded" ו-"The Lady Wore Black".
לאחר שנה שבה נדחתה על ידי חברות התקליטים, הלהקה, בניהולם של קים ודיאנה האריס מ"Easy Street Records", החליטה לשנות את שמv ל- "Queensrÿche", בהשראת השיר "Queen of the Reich", עם איות שונה כדי להימנע מהשוואות נאציות. הלהקה זכתה לתשומת לב משמעותית לאחר שהדמו שלה סוקר על ידי מגזין "Kerrang!", מה שהוביל ליציאת ה- EP ההיסטורי הזה.
המיני אלבום נפתח עם "Queen of the Reich" המנון רב עוצמה שמבסס מיד את הזהות של "Queensrÿche". עם השירה הנמרצת של Geoff Tate, הריפים החזקים של כריס דגארמו ומייקל ווילטון, והתיפוף האינטנסיבי של סקוט רוקנפילד, השיר הוא פרומו עתיר אנרגיה שהפך מאז לחביב המעריצים. ההשפעה של להקות כמו "איירון מיידן" ניכרת, ובכל זאת "Queensrÿche" מצליחה להביא את הסגנון הייחודי שלה, תוך שהיא ממזגת הבי מטאל עם שמץ של אלמנטים פרוגרסיביים עליהם הם יבססו את תהילתם בהמשך הדרך. הלהקה הוציאה וידאו קליפ לשיר, אשר נכלל בקלטת VHS של "Kerrang!" שכללה אוסף סרטונים של הרכבי "רוק כבד", דבר שמשך תשומת לב רבה ללהקה החדשה הזו.
השיר השני "Nightrider" ממשיך את המומנטום של ה- EP עם הקצב הדוהר והמילים האפלות שלו. עבודת ה"טווין גיטאר" חזקה במיוחד כאן, ויוצרת צליל מורכב, רב-שכבתי, שיהפוך לאחד מסימני ההיכר של הלהקה. החל מהצעקה בסגנון Rob Halford ב-0:28, טווח הקול של טייט מוצג כאן שוב במלוא הדרו, ומחזק את המוניטין שלו כאחד מהווקאליסטים הדינמיים ביותר של התקופה.
הרצועה הבאה "Blinded" מציגה יותר מהנטיות הפרוגרסיביות של הלהקה, עם שינויי מקצבים וסולואי גיטרה מורכבים, שחלקם הזכירו לנו את הסגנון של "Mercyful Fate". השיר הזה בולט במבנה השאפתני שלו, ומרמז על הקומפוזיציות המורכבות יותר שיאפיינו את היצירות המאוחרות של הלהקה. המילים מתעמקות בנושאים של תפיסה ומציאות, ומהוות פרומו לסיפור הרעיוני שיגדיר אלבומים כמו "Operation: Mindcrime".
הקטע שסוגר את ה-EP הוא אחד הטובים בו "The Lady Wore Black". שיר איטי יותר, אטמוספרי יותר, שמציג את הרבגוניות של הלהקה. הלחן המהפנט והמילים המופנמות מנוגדות לרצועות האגרסיביות יותר ב- EP, מה שבהחלט מוסיף עומק וגיוון לסאונד הכללי של האלבום. השיר מהווה דוגמה מושלמת ליכולת של "Queensrÿche" למזג רגש עם מיומנות טכנית. זו הרצועה היחידה ב-EP שטייט כתב יחד עם הלהקה. הוא התבקש להצטרף ללהקה לסשן ההקלטה, ובאותו שבוע כתב את המילים לשיר היחיד שהיה לא גמור, והפך ל- "The Lady Wore Black". מעניין שאפשר למצוא גרסה חיה (והרבה יותר טובה לדעתנו) של השיר, בגרסת הרימסטר משנת 2003 של אלבום הבכורה של הלהקה "The Warning".
ה-EP הזה שוחרר בתחילה עצמאית דרך "206 רקורדס", אך מהר מאוד זכה להתייחסות והוביל לעסקה עם EMI. המיני אלבום שימש כבמה להצלחה העתידית של "Queensrÿche", והוכיח את הפוטנציאל שלהם לפרוץ בענק לסצנת המטאל. הצלחת ה-EP שכנעה בסופו של דבר את טייט לעזוב את הלהקה האחרת שלו, "Myth", ולהצטרף ל- "Queensrÿche" כסולן הקבוע. ה- "Queensrÿche EP" הוא לא רק אוסף של שירים אלא הצהרת כוונות, שמראה להקה צעירה ורעבה שמוכנה לפרוץ את גבולות ההבי מטאל.
בשנת 2005, "Queensrÿche EP" דורג במקום ה-336 בספר של מגזין "Rock Hard" של "500 אלבומי הרוק והמטאל הגדולים בכל הזמנים".
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Comments