ב-2 לנובמבר 1999 יצא לאור האלבום השלישי של "Rage Against The Machine" לפני יותר מ-20 שנה!!!
מעבר לעובדה שמדובר באלבום האולפן האחרון עם חומר מקורי, האלבום הזה הוא גם כנראה השיא היצירתי של "רביעיית הזעם", שבכל שמיעה גם 20 שנה אחרי מרעיד לנו את הגוף, מטלטל לנו את הראש ומשקשק לנו את העצמות.
שבע שנים אחרי אלבום הבכורה ששינה את המפה המוזיקלית עם השילוב הייחודי והפסיכי בין ראפ, מטאל, פאנק וFאנק ושלוש שנים לאחר "Evil Empire" שהחדיר לנו לראש צלילים שלא האמנו שניתן להפיק מגיטרה, אנחנו מקבלים את האלבום הזה שהוא לא פחות מאשר פרדוקס מוזיקלי.
מצד אחד זה האלבום הכי מחושב והכי בוגר של הלהקה ומצד שני יש בו את הספונטניות, העוצמה והחוצפה של רוח הנעורים. מחד הוא כולל צליל חדש ומעודכן ומאידך עדיין מחובר חזק לשורשים של הלהקה.
(Photo: fanarttv.com)
לא צריך להעמיק במילות השירים בכדי להבין שהאלבום הזה לא נופל רחוק מהעץ מבחינה לירית, וכי גם הוא עוסק בנושאים פוליטיים ואנטי ממסדיים שאיפיינו את שני האלבומים הקודמים. די להביט בעטיפת האלבום הכוללת גרפיטי של אדם המניף את אגרופו באוויר או בכותרות השירים כמו "Voice of the Voiceless" ו- "Testify" כדי להבין שאנחנו הולכים לקבל גם כאן כתב אישום חמור נגד החברה האמריקאית. טוב, באמת שלא ציפינו למשהו אחר מלהקה עם עמדות סוציאליות וליברליות מוצהרות.
אנחנו פותחים עם "Testify" ועם צליל חומת הגיטרות של Tom Morello שבתחילה נשמעת אולי בלתי חדירה, אבל מקלות התופים של Brad Wilk שנוחתים בנחישות ובהתמדה על תוף הסנייר מצליחים לכרסם בה אט אט, עד שהיא נכנעת וקורסת סופית בתזמון מושלם עם ה- "אהההההה" של Zack De La Rocha. השיר שיוצא כנגד השקרים של התקשורת האמריקנית פשוט מתפוצץ לנו בפנים עם הסלוגן א-לה "1984" של ג'ורג' אורוול : "Who controls the past, controls the future. Who controls the present, controls the past", ופשוט נותן את הטון למה שיקרה בהמשך האלבום.
אנחנו ממשיכים עם הסינגל הראשון מהאלבום "Guerrilla Radio", שמתייחס לקמפיין הנשיאותי בין בוש לגור בשנת 2000. מתקפת הסנייר של וילק מתגברת בהדרגה עד לקרשינדו וההתפרצות עם הריף התזזיתי והמקפיץ של Tim Commerford ומורלו. איזה שיר אדיר זה... ויש פה אפילו סולו מפוחית, אתם קולטים? סולו מפוחית שגורם לנו להטיח את הראש בקיר כאילו זה ריף אכזרי של "Slayer".
הקטע השלישי "Calm Like a Bomb" מטעה מאוד בכותרת "המרגיעה" שלו ופתיח הבס השקט של קומרפורד, אבל זאק לוחש לנו באוזן שזה לא הולך להימשך כך לאורך זמן "Feel the full blast" הוא לוחש ואנחנו באמת מרגישים את רעידת האדמה שהולכת ליפול עלינו עם אפקט הוואה וואה על הבס של קומרפולד ועם האזעקה העולה ויורדת שמפיק מורלו מהגיטרה.
השיר "Mic Check" מתכתב עם הביסטי בויס איתם היתה אמורה הלהקה לצאת לסיבוב הופעות מיד לאחר שחרור של האלבום, מוריד קצת את הקצב, ממש בגדר "השקט שלפני הסערה" שמגיעה עם הריף הקליט והמקפיץ
של "Sleep now in the fire".
אבל שני אלו מהווים רק הכנה לטירוף שהולך להגיע ברצועה החמישית. "Born of a Broken Man" הוא שיר שובר והורס ממש כמו הכותרת שלו. זהו שיר אישי שזאק כתב על התמוטטות העצבים שחווה אביו, וממש ניתן לחוש את זה בשיר, בין היתר בכעס והזעם שעובר דרך הריף של מורלו.
האלבום המדהים הזה כולל גם את הרצועה "Voice of the Voiceless" שנכתבה על העיתונאית Mumia Abu-Jamal שמורלו ביקר בכלא לפני שנידונה למוות, את "Wake Up" שהופיע בפסקול של הסרט מטריקס, את "No Shelter" האדיר שצורף כבונוס רק בגירסאות היפנית והאוסטרלית של האלבום ועוד.
חבל שהיצירה האדירה הזאת היוותה את "ההתחלה של הסוף", ומדהים רק לחשוב מה עוד היה ללהקה הזאת לתת בהמשך הדרך.
רייג' היא אולי להקת ההופעות הטובה בעולם, וזכינו, פשוט זכינו, לקבל אותה כאן לסדרת הופעות בישראל בשנת 2000 ממש לאחר הוצאת האלבום. זו ללא ספק היתה אחת ההופעות הטובות שהח"מ ראו בישראל ואנחנו מקווים שנוכל לחזור ולחזות בפלא המוזיקלי הזה בקרוב.
להאזנה לאלבום באחריות המאזין בלבד ב: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!! "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Comments