ב- 26 ליולי 1974 הוציא Robert Wyatt את אלבום הסולו השני שלו "Rock Bottom".
כפי ששם האלבום מרמז, הוא הגיע בתקופת השפל הכי גדולה של וויאט, כאשר היה עמוק, עמוק בתחתית, לאחר פציעה שהותירה אותו משותק בפלג גופו התחתון. רק שוו לעצמכם מצב בו מתופף סולן (בלהקות "Soft Machine" ובהמשך בפרויקט הפרטי שהקים "Matching Mole") הופך בגיל 28 למשותק בפלג גופו התחתון, ותבינו מאיזה כאב נוצר האלבום הזה.
כידוע, האלבומים הטובים ביותר שנוצרו אי פעם מגיעים מתוך טרגדיה שמביאה לפרץ יצירה אדיר, אבל במקרה הזה רוב שירי האלבום נכתבו על-ידי וויאט דווקא לפני הפציעה שלו. למרות זאת, האווירה שאפפה את ההקלטות והעובדה שהוא הפך לפרויקט סולו שלו (השירים נכתבו במקור ללהקתו "Matching Mole") שהוקלט בתקופה של כאב בו הוא מתמודד עם מצבו החדש, הכניסו לאלבום הזה את ה"ערך המוסף" שיהפוך אותו לאלבום מופת.
בתחילת 1973 הגיע וויאט יחד עם בת זוגו Alfreda Benge הידועה בכינויה Alifi, לוונציה. אליפי היתה עוזרת במאי והם הגיעו לשם לצורך צילום סרט. וויאט ניצל את הזמן הפנוי שלו בכתיבת רוב שירי האלבום אותם ייעד בתחילה להרכב חדש של להקתו "Matching Mole". כאשר וויאט חזר מוונציה הוא החל אפילו לעבוד על השירים עם ההרכב החדש של "Matching Mole", אבל תהליך היצירה הזה נקטע ב- 1 ליוני 1973 ומאז קיבל תפנית מפתיעה שהביאה לאלבום המופת הזה.
באותו ערב גורלי של ה- 1 ליוני 1973 הגיעו וויאט ואליפי למסיבת יומהולדת של Gilli Smyth (מלהקת "גונג") ו- June Campbell Cramer (הידועה בכינוי Lady June) בביתה של האחרונה. במסיבה נכחו בין היתר Kevin Ayers, Nik Turner, David Bowie, Mike Oldfield, ו- Keith Richards. בעיצומה של המסיבה נפל וויאט שיכור מחלון הדירה שבקומה השלישית ושבר את עמוד השדרה שלו, דבר שהותיר אותו משותק בפלג גופו התחתון. הוא היה בחדר האמבטיה עם אחת מאורחות המסיבה וכאשר בת זוגו גילתה זאת ודפקה על הדלת הוא נבהל וניסה לצאת דרך החלון, בעודו אוחז במרזב בידיו החלקות, עד שנפל מטה.
וויאט שכב בבית החולים והחלים מהפציעה שלו במשך חודשים. בכל אותה תקופה היתה אליפי לידו ותמכה בו. גם בבית החולים המשיך פרץ היצירה של וויאט אבל הפעם הוא הבין שזה הולך להיות אחרת ושהוא צריך להמציא את עצמו מחדש נוכח מצבו הפיזי.
ההקלטות של האלבום החלו זמן קצר לאחר שחרורו של וויאט מבית החולים. וויאט הצליח להקיף את עצמו המוזיקאים מהשורה הראשונה שליוו אותו בהקלטת האלבום וביניהם: Nick Mason כמפיק, Mike Oldfield, Richard Sinclair, Hugh Hopper, Fred Frith ו- Laurie Allan שהחליף אותו כמתופף ב"סופט מאשין".
ואכן, וויאט המציא את עצמו כאן מחדש עם אלבום מוזר, "מרחף" וקסום שלא ניתן להגדיר בכלל את הסגנון שלו. שילוב של קנטרברי (הסצינה ממנה הגיח וויאט), פרוגרסיב, פסיכדליה, ג'אז ועוד. ערבוב של לופים, סינתים, חצוצרות, כינורות וקולות... איזה קולות, כאלה שמדמות כלי נגינה שרק וויאט יכול להפיק מגרונו.
בפנינה הזאת יש 6 שירים בלבד, אבל כל אחד מהם מוביל אותנו לטריפ מוזיקלי ייחודי מאין כמוהו.
האלבום נפתח עם "Sea Song", אחד משיר האהבה הקסומים והמיוחדים שנכתבו אי פעם, הראשון ולא האחרון שכתב וויאט ל- Alifi באלבום. ערבוב של צלילי פסנתר וסינתסייזר מוזרים, מעט לא מסונכנים, קצת לא קשורים, על רקע כלי הקשה מונוטוני וקולו הסדוק של וויאט שמלווה בקולות רקע מרחפים. אבל איכשהו הכאוס המוזיקלי מצליח להתחבר לשיר קסום, נפלא ומהפנט.
הקטע השני "A Last Straw" הוא שיר הזייתי ופסיכדלי עם השפעות ג'אזיות מובהקות. וויאט בונה כאן את הסגנון הטריפי והמרחף, שייחודי אך ורק לו, עם שירה מהורהרת שכוללת אפילו חיקוי של חצוצרה.
הצד הראשון מסתיים עם תרועת החצוצרות של "Little Red Riding Hood Hit the Road" וההשפעות הג'אזיות בולטות גם כאן, אבל הן נבלעות בתוך הלופ הפסיכדלי של שכבות החצוצרה ומימוליו הבלתי ברורים של וויאט.
הצד השני נפתח עם שני קטעים מחוברים "Alifib" ו- "Alifie" שאינם אלא מחווה נוספת לאהובתו של וויאט לה הוא נשוי משנת 1974 ועד היום. נגינת הבס בפתח הקטע הראשון נשמעת כמו ליווי ליצירה קלאסית. גם כאן הפסיכדליה זועקת החוצה עם נגינת גיטרה וקלידים מבולבלת ולעיתים א-מלודית. גם כשוויאט מתחיל לשיר מדובר בהברות קטועות ובלתי ברורות, אבל אז הן הופכות למלודיה מרגשת שמוקדשת לאהובתו. הקטע השני ממשיך את הראשון אבל הוא קודר יותר, מבולבל יותר, עם קולות צורמים של סקסופון וקלרינט על רק צלילי סינתסייזר מוזרים.
האלבום החד פעמי הזה מסתיים עם "Little Red Robin Hood Hit the Road" שנפתח בתיפוף מארש של Laurie Allan שבהמשך מתפרע על התופים. אי אפשר שלא לזהות כאן את נגינת הגיטרה המדהימה של Mike Oldfield שמלווה את חציו הראשון של השיר בסולו גיטרה אופייני, אבל אז, מהפך! המוזיקה הולכת ונעלמת ומחליפים אותה צלילי כינור שמזכירים חמת חלילים סקוטית, שמשמים רקע לקטע הדיבור של Ivor Cutler המשורר הסקוטי וחברו של וויאט, אשר לוקח אותנו עד לסוף עם צחוקו המטורף.
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Comments