ב- 1 לספטמבר 1977 שחררה "Rush" את אלבום האולפן החמישי שלה "A Farewell to Kings".
מדובר באלבום חשוב מאוד בהתפתחות הלהקה הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינת הרחבת קשת הכלים עליהם הלהקה מנגנת, אך כל זה לא היה קורה לולא ההצלחה של אלבומה הקודם "2112".
למי שלא קרא את הסיקור שלנו על האלבום “2112”, נזכיר כי לאחר שחרורו של האלבום השלישי "Caress Of Steel" עתידה של "Rush" כלל לא היה ברור. חברת התקליטים ביקשה לסיים את החוזה איתה בשל מכירות דלות ורק לאחר מסע שכנועים מאסיבי היא הסכימה לתת ל- "Rush" הזדמנות אחרונה, אבל בתנאי שהלהקה תלך לכיוון מסחרי. חברי הלהקה צפצפו על הדרישה. הם היו בטוחים שהם עומדים להקליט את אלבומם האחרון והעדיפו ללכת עם המוזיקה שלהם עד הסוף, כשהם פותחים את האלבום עם אפוס Sci-Fi של 20 דקות, אשר התגלה בסופו של דבר כהצלחה אדירה, לא רק בקנדה ובארה"ב אלא גם באירופה ובעולם כולו.
בעקבות ההצלחה של "2112" קיבלה "Rush" סוף סוף חופש פעולה מחברת התקליטים לכתוב וליצור כאוות נפשה. חופש היצירה איפשר ללהקה להמשיך להתנסות ולהתפתח מוזיקלית.
בשנת 1977 עוברת הלהקה ל- Rockfield Studios בוויילס שבבריטניה כדי להקליט את "A Farewell to Kings". חברי הלהקה יספרו כי הליך היצירה של האלבום היה משמעותי מאוד עבורם והיווה אבן דרך בהתפתחות המוזיקלית שלהם. בראיון שהעניק Geddy Lee לפני מספר שנים עם הוצאת המהדורה המורחבת של האלבום לרגל 40 שנה ליציאתו, הוא ציין שהאלבום הזה היה חשוב מאוד עבורו וכי הוא למד המון במהלך יצירתו.
ואכן, "Rush" למדה, התנסתה ואיתגרה את עצמה באלבום הזה. היא התנתקה מאיזור הנוחות שלה והעמיקה את האחיזה שלה בז'אנר הפרוגרסיב-רוק, כשהיא מכניסה ליצירה שלה מוטיבים מתקדמים יותר מאשר באלבומים הקודמים.
כדי לממש את המוטיבים הפרוגרסיביים באלבום, עושה הלהקה, לראשונה, שימוש ב- Minimoog Synthesizer, אשר מגוון באופן מהותי את קשת הצלילים של הלהקה ופותח בפניה עולמות יצירה חדשים. אמנם, גם באלבום 2112 נעשה שימוש מינורי במלוטרון בשיר "Tears" ובסינתסייזר ליצירת האפקטים בפתיחה של היצירה "2112", אולם בשני המקרים מי שניגן על הכלים היה מעצב העטיפות של הלהקה Hugh Syme, כאשר הפעם Geddy Lee לומד ומתנסה לראשונה בנגינה על הכלי המדהים הזה.
בנוסף, עשו Geddy Lee ו- Alex Lifeson שימוש בגיטרות 12 מיתרים, ו- Neil Peart הוסיף למערכת התופים שלו מגוון רחב של כלי הקשה, בין היתר פעמוני רוח, משולש, גונג ופעמון צינורי. הלהקה אף מוצאת פיתרון שיקל עליה לנגן את החומר החדש בהופעות, ללא סיוע של נגנים אורחים. אחד מהכלים שאיפשרו זאת הוא באס-פדאל סינתסייזר בו עושים שימוש אלכס וגדי. מקלדת המופעלת באמצעות הרגליים ומאפשרת לנגן באמצעותה בס וקלידים.
האלבום נפתח עם שיר הנושא "A Farewell to Kings" עם הגיטרה הקלאסית השקטה והמלטפת של Alex Lifeson, כשברקע אנחנו שומעים את ציוצי הציפורים, בהמשך Geddy Lee מצטרף עם המינימוג והאווירה מחזירה אותנו 500 שנה אחורה לימי הביניים. קטע הפתיחה הזה הוקלט מחוץ לסטודיו כשחברי הלהקה צופים בנופים הכפריים של וויילס. טרי בראון המפיק של הלהקה הציב מחוץ לאולפן מיקרופונים בכדי לקלוט את האווירה, וציוצי הציפורים שנשמעים ברקע בפתיח של השיר (וגם בשיר "Xanadu") הן של ציפורים אמיתיות שהיו מחוץ לאולפן בזמן ההקלטה. דקה פלוס לתוך השיר ואנחנו מקבלים את הכניסה הראשונה שמיד מזכירה לנו שיש לנו עסק עם להקה שהשורשים שלה נטועים חזק בהארד רוק. ואז, בדקה 1:32 שבירה, שינוי מקצב וכניסה של לייפסון עם הריף שיוביל את השיר. עוד לא נרגענו משינוי המקצב הקודם וב- 3:10 שוב שינוי מקצב עם הסולו בס של Geddy Lee שכמו במירוץ שליחים מוסר את המוט ללייפסון שלוקח אותנו לטיול עם סולו משלו. חברי הלהקה יעידו שזהו שיר לא פשוט לניגון בשל המקצבים הלא שגרתיים והשינויים התכופים בקצב (יש לנו עוד אחד כזה ב- 4:02 ועוד ועוד), ואולי זו גם הסיבה שהם המעיטו לבצע אותו בהופעות. כותרת השיר נלקחה מספרו של ארנסט המינגוויי שנקרא "A Farewell to Arms" וזה כבר ממש לא חדש לנו ש- Neil Peart הינו חובב ספרות מושבע. השיר מסתיים במילים "Closer To The Heart" שהם למעשה שמו של השיר השלישי באלבום.
משם אנחנו עוברים לאחת מפסגות היצירה של "Rush" המיני אפוס "Xanadu". רצועה המשתרעת על-פני למעלה מ- 11 דקות ונפתחת בקטע אינסטרומנטאלי שאורכו כמעט 5 דקות, והינו ללא ספק אחת הפתיחות האינסטרומנטאליות הארוכות שקיימות לשיר. הפתיחה נועדה להכניס את המאזין לאווירה ולסייע לו לדמיין את המבוא לסיפור. הגיטרה הגונחת מונחית הפדאל של Alex Lifeson, כלי ההקשה המרהיבים של Neil Peart וציוץ הציפורים שהוקלט כאמור מחוץ לסטודיו, מובילים אותנו בפרוזדור אל תוך סיפור המעשה. הקטע מבוסס על הפואמה" הבלתי גמורה קובלה חאן" של סמואל טיילור קולרידג' ובו Neil Peart מספר על החיפוש אחר המקום המיסטי "זאנדו", אשר אמור להעניק למוצאו חיי נצח. זה השיר הראשון של Rush בו המינימוג סינטסייזר מהווה חלק אינטגרלי. ביצוע השיר בהופעה דורש מהלהקה וירטואוזיות מרובה. Alex Lifeson מנגן על גיטרה בעלת צוואר כפול 6 ו- 12 מיתרים ועל סינטסייזר פדאל. Geddy Lee שר, מנגן על גיטרת צוואר כפול, בס וגיטרת 6 מיתרים, סינתסייזר ועל בס פדאל וניל מנגן בתופים ובמגוון רחב מאוד של כלי הקשה באופן הממחיש את הוירטואוזיות שלו ומוסיף לאווירה המיסטית והמיסתורית של השיר. מעניין לציין שהגרסה המורחבת של האלבום לרגל 40 שנה לצאתו כוללת ביצוע מדוייק ומאלף של "Dream Theater" לשיר המופתי הזה. נתון מעניין נוסף הוא שבשנת 1980 יצא סרט בשם "Xanadu" בכיכובה של אוליביה ניוטון ג'ון. להקת "ELO" גם השתתפה בכתיבת פסקול לסרט עם להיט באותו השם. כמובן שאין שום קשר מוזיקלי בין השירים, אך מעניין האם הרעיון לסרט ולאלבום הגיע בעקבות האינטרפטציה של "Rush" לפואמה של סמואל טיילור קולרידג'.
הצד השני של הויניל נפתח עם הסמי-בלדה "Closer To the Heart", שהפך ללהיט הראשון של הלהקה בתקופת הכריסטמס של שנת 1977. זה השיר הראשון של הלהקה בו ניתן קרדיט לכותב חיצוני Peter Talbot שהיה חברו של Neil Peart. מדובר באחד השירים הכי פופולאריים של "Rush", אשר מנוגן כמעט בכל הופעותיה. הלהקה הפסיקה לנגן את השיר בסיבוב ההופעות של האלבום Vapor Trails משנת 2002, אך בעקבות לחץ של הקהל והידיעה עד כמה הוא פופולארי בדרום אמריקה, הוא נכלל בסטליסט של ההופעות בריו, שגם הוקלטו ויצאו בשמע ובוידאו. שלא כהרגלה של Rush מדובר כאן לכאורה בשיר לא מורכב מבחינה מוזיקלית, במיוחד עם משווים אותו לשיר הקודם "Xanadu". יחד עם זאת, קטע המעבר לאחר הבית השני מזכיר לנו שבכל זאת מדובר כאן ב- "Rush" וגם מה שנראה בהתחלה פשוט מתברר בסופו של דבר כיותר מורכב.
הרצועה השניה בצד השני של האלבום "Cinderella Man" היא אחד השירים היחידים של הלהקה בהם המילים לא נכתבו על-ידי המתופף ניל פירט. Geddy Lee כתב את המילים לשיר וגם את המוזיקה בהשפעת הסרט "Mr. Deeds Goes To Town" משנת 1936 בכיכובו של גארי קופר. הסרט מספר על אדם מעיירה קטנה שזוכה בירושה גדולה ונחשב למשוגע כשהוא מתחיל לבזבז את כל כספו בעזרה לעניים. מבחינה מוזיקלית יש כאן לחן מאוד מעניין עם שילוב יפה בין גיטרות אקוסטיות וחשמליות של Alex Lifeson ונגינת בס מאוד מודגשת ומיוחדת של Geddy Lee, במיוחד בקטע המעבר המעט Fאנקי.
הקטע השלישי בצידו השני של האלבום "Madrigal", הינו אולי הקטע החלש והמוזר באלבום. הקטע מובל על-ידי המינימוג סינתסייזר של Geddy Lee שנשמע ממש כמו שריקה, עם גיטרה חרישית, נגינת בס מעט ג'אזית ומעט מעוד כלי הקשה. לכאורה נראה שמדובר בשיר על דרקונים ואבירים אך למעשה מי שיעמיק במילים יגלה שמדובר בסוג של שיר אהבה.
האלבום מסתיים עם "Cygnus X-1 Book 1: The Voyage" שהינו הספר הראשון מתוך שניים ביצירה אשר חלקה השני ממשיך באלבום הבא של הלהקה "Hemispheres" שיצא בשנת 1978 ושמו "Cygnus X-1 Book II: Hemispheres".
היצירה "Cygnus X-1 Book 1" מחולקת לשלושה חלקים ומספרת על חוקר בספינת חלל בשם "Rocinante" אשר שם פעמיו לעבר החור השחור "Cygnus X-1" בעודו מאמין שיצליח לחצות אותו ולגלות מה יש מעבר לו. החלק הראשון של היצירה מתחיל עם צלילים ואפקטים "חלליים" ועם דקלום מילים המבוצע על-ידי המפיק Terry Brown. הקטע החללי מופרע על-ידי ריף הבס הפראי של Geddy Lee עם סינקופות וחילופי מקצבים תכופים 3/4, 7/8, 3/4, 4/4 שנמשכים עד להצטרפות הגיטרה והתופים. בסיום הקטע המוזיקלי נכנס Geddy Lee בשירה המתארת את החור השחור ואת מה שיקרה למי שיפול לתוכו. בחלק השני של היצירה מסופר על מסעו של החוקר לעבר החור השחור, הקטע כולל סולו "וואה, וואה" עצבני של Alex Lifeson. בחלקה השלישי של היצירה מסופר כיצד עם התקרבו של החוקר לחור השחור הספינה שלו יוצאת משליטה ונשאבת בעוצמה רבה אל תוך החור השחור. בקטע הזה של השיר מתועד הקול הגבוה ביותר של Geddy Lee שהוקלט אי פעם (דקה 9:30 לשיר). בכך מסתיים לו האלבום וגם הספר הראשון של הסיפור.
הספר השני שנמצא באלבום "Hemispheres" מספר כיצד אותו חוקר ניצל והצליח לצאת מצידו השני של החור השחור אל תוך האולימפוס.
לסיכום, מדובר באלבום חשוב ומהותי ביצירה של "Rush" אשר תרם רבות להתפתחותה של הלהקה הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינת קשת הכלים והצלילים בהם עשתה שימוש. אך חשיבותו של האלבום אינה רק בד' אמותיה של הלהקה, שכן הוא אחד מאבני הדרך בהתפתחות סגנון הפרוג-מטאל, התפתחות שהחלה באלבומה הקודם של הלהקה ותמשיך ותתעצם באלבומה הבא.
להאזנה לאלבום בגרסה המקורית: Spotify, Apple Music
להאזנה לגרסה המורחבת לרגל 40 שנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Comentários