ב- 3 לספטמבר 1991 החליטה "Rush" לגלגל את קוביות המזל שלה, עם "Roll The Bones".
זה אלבום האולפן ה- 14 במספר של הלהקה והראשון שלה ששוחרר בשנות ה- 90.
בחודש יוני 1989 סיימה הלהקה את סיבוב ההופעות שליווה את אלבומה הקודם "Presto". חברי הלהקה סיפרו שהם סיימו את סיבוב ההופעות עם טעם של עוד וכי היה להם רצון להמשיך עם הטור. לאחר הפסקה קצרה שהלהקה נטלה לעצמה, לוקחים אלכס, גדי וניל את האנרגיות החיוביות האלה איתם לאולפן ויוצקים אותם אל תוך השירים. הם תיארו את תהליך היצירה כמאוד חיובי ואופטימי, ממש "לידה מחדש" בתוך הלהקה.
האלבום הזה ממשיך את הקו המוזיקלי של האלבום הקודם "Presto", שכלל התרחקות מסגנון הסינתפופ שהשתלט על אלבומי הלהקה משנות השמונים, צמצום הדומיננטיות של הקלידים וחזרה לרוק הבסיסי מבוסס גיטרות. הסגנון של האלבום הזה לא שונה בהרבה מקודמו, רק שהפעם הלהקה לא חוששת להשתעשע עם סגנונות נוספים כגון Fאנק ואפילו קצת ראפ.
גם תהליך הכתיבה השתנה והוא מתחיל הפעם מהגיטרה והבס של הצמד לי-לייפסון, להבדיל מהכתיבה שאפיינה חלק מהאלבומים של שנות ה- 80 והתחילה מהקלידים. מבחינה לירית Neil Peart מבסס את הכתיבה שלו על הקונספט של "נטילת סיכונים", מוטיב שעובר כחוט השני בין שירי האלבום ומחלחל גם אל עטיפת האלבום, שמציגה את קוביות המזל המייצגות את ההימור ונטילת הסיכון.
האלבום נפתח עם רחש המכונית החולפת של "Dreamline" והמיתרים הסתומים בגיטרה של Alex Lifeson, שמסתנכרנים בצורה מושלמת עם מכות המקל של Neil Peart על הרים של תוף הסנייר. הבס של Geddy Lee מצטרף בתיבה השניה ומוביל אותנו יד ביד אל הכניסה העוצמתית עם הריף הפשוט והקליט שבבסיסו של השיר. גיטרה-בס-תופים שמתחברים יחד, ככלי אחד, עם שטיח הקלידים שמלווה ברקע, וכשלייפסון סוחט את הגיטרה ב- 2:58 אנחנו כבר מבינים שאומנם חלפו רק 4 שנים מאז "Hold Your Fire" אבל אנחנו רחוקים שנות אור מהסגנון המוזיקלי ששלט בו.
הרצועה השניה "Bravado" היא שיר שקט ומרגש שמדבר על התמודדות עם כשלונות והוא מהווה קונטרה לשיר "The Pass", שיר מרגש לא פחות מהאלבום "Presto" שמדבר על התאבדות. השיר הזה תואר על-ידי Geddy Lee כאחת מהיצירות הטובות של Rush, בין היתר בשל המבנה המיוחד והשונה שלו משאר החומרים של הלהקה. גם Alex Lifeson ציין שזה שיר מיוחד עבורו במיוחד לאור העובדה שהוא הקליט את הסולו שבו בצורה ספונטנית ובטייק אחד. הוא סיפר שזו היתה שעת לילה מאוחרת באולפן והוא היה אמור לאלתר איזה סולו על המוזיקה, משהו לא מחייב רק כדי לראות איך זה נשמע, אבל הרגש פתאום היכה בו ויצא לו סולו כל-כך טוב שהוא פשוט לא רצה להחליף אותו. גם Neil Peart מפליא פה בנגינה שלו. בתחילה זה נשמע כשיר רגוע ושקט שקל מאוד לניגון אבל אם תקשיבו לתפקידי התופים לקראת סוף השיר (תתחילו קצת אחרי 3:00) ותבינו עד כמה הם מורכבים. ועכשיו אחרי שהאזנתם נגלה לכם שפירט נעץ את זה בטייק אחד!!!! איזה מתופף אגדי.
שיר הנושא הוא ההפתעה הגדולה של האלבום הזה. שם השיר מתייחס לסיפור מדע בדיוני של הסופר Fritz Lieber שנקרא "Gonna Roll the Bones". פירט אהב גם את משחק המילים וההקשר לקוביות מזל שנמצאות גם על עטיפת האלבום. Geddy Lee סיפר שהלהקה היתה במצב רוח טוב והם החליטו להשתעשע קצת ולכן הם כללו את קטע הראפ באמצע השיר. למרות שהסברה הרווחת היא שניל פירט הוא זה שמדקלם את קטע הראפ, מדובר למעשה בקולו של Geddy Lee שעבר עיוות קול והנמכה של התדר.
הקטע "Where's My Thing?" הוא הקטע האינסטרומנטאלי הראשון של הלהקה מזה עשור, מאז "YYZ" שנכלל באלבום המופת "Moving Pictures" משנת 1981. לקטע האינסטרומנטאלי יש כותרת נוספת - Part IV, 'Gangster of Boats' Trilogy. מדובר בבדיחה פנימית כפולה של הלהקה, הן על עניין החלק "הרביעי בטרילוגיה" והן על השם "Gangster of Boats" שגדי לי ואלכס לייפסון איימו על פירט שיעניקו לאלבום, אם הוא יתקשה בבחירת שם ראוי יותר. הלהקה ספרה שהם מאוד רצו להקליט קטע אינסטרומנטלי עוד באלבומים הקודמים אבל זה אף פעם לא הסתדר כי כל פעם שלי ולייפסון הגיעו עם מזיקה ניל הביא מילים שתאמו לה כמו כפפה. הפעם כדי שזה יקרה פירט בכוונה נתן לגדי לי ולאלכס לייפסון לסיים את כתיבת המוזיקה עד סופה ופשוט לא סיפק להם מילים.
הצד השני של הויניל נפתח עם "The Big Wheel" ועם צליל הסינתסייזר שלוקח אותנו 7 שנים אחורה לאלבום "Grace Under Pressure", אבל זה רק האינטרו לשיר ומיד מגיע הריף של Alex Lifeson ומזכיר לנו שאנחנו שוב בשנוות ה- 90. השיר הזה מוכיח שהסינתסייזרים לא עזבו לחלוטין את הלהקה, הם עדייו קיימים ברקע וזו תוספת יפה ומרעננת לסאונד הכללי של הלהקה.
השיר "Heresy" הושפע מנפילת הקומוניזם במזרח אירופה והאופטימיות של פירט מהעובדה שאנשים שחיו תחת המשטר הזה מחזירים לעצמם את חירותם. Geddy Lee טוען שתיפוף בשיר הזה מרגיש לו כמו פעימות הלב של אותם אנשים ששוחררו מכבלי הקומוניזם.
השיר "Ghost of a Chance" הינו שיר המדבר על ויתורים שבני זוג צריכים לעשות במערכת יחסים בכדי שהזוגיות תצליח. Neil Peart היה גאה מאוד במילים שכן לטענתו הוא הצליח לכתוב שיר אהבה ויחד עם זאת לחמוק מקלישאות ומילים מתקתקות. זה גם השיר האהוב על Alex Lifeson באלבום. הוא מנגן כאן על גיטרת PRS והסולו שלו בשיר הזה מדורג אצלו כאחד מהסולואים הטובים שלו אי פעם.
הרצועה "Neurotica" כוללת את הפזמון הכי קליט באלבום. עבודת הבס המדהימה של Geddy Lee שלעיתים נשמעת קצת ג'אזית, מזכירה לנו שמדובר באחד מנגני הבס הגדולים שמהלכים עדיין ביננו. הריפים של Alex Lifeson כבדים ועדיין קליטים והסולו הקצר עם הסאונד המלוכלך מישר קו עם הנגינה המושלמת והכל-כך צנועה של הגיטריסט האדיר הזה באלבום.
השיר החותם את האלבום "You Bet Your Life" הינו לשיטת Geddy Lee השיר שהיה להם הכי קשה להקלטה, למרות שהם מאוד נהנו לנגן אותו. הקושי העיקרי היה בעיקר בבאלאנס הנכון בין הקול המוביל וקולות הרקע בפזמון, וגדי אומר שהוא עדיין לא בטוח שהם הצליחו להגיע לאיזון הנכון.
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Commentaires