האלבום "Badmotorfinger", השלישי של Soundgarden יצא לאור ב- 8 לאוקטובר 1991.
הוא מצטרף לקבוצת ה- Class of '91 המופלאה, שנה שבא יצאו מספר מטורף של אלבומים ענקיים !!
האלבום הזה שוחרר כשבועיים לאחר "Nevermind" וכחודש אחרי "Ten", כך, שמצד אחד הוא סבל מההצלחה ההיסטרית שהיו לשני האלבומים האלה, שהאפילו עליו (במיוחד "Nevermind" שפרץ מהר יותר), אך מצד שני זכה לחשיפה יותר גדולה מאחר שהיה שותף לנחשול הגראנג'.
תרשו לנו לומר שזהו אלבום מתוחכם, אולי נהיה חצופים ונאמר שזהו אלבום הרבה יותר מתוחכם מ- "Nevermind". הטקסטים באלבום הרבה יותר חשופים מצד אחד ומאוד מטאפורים מצד שני, באופן המעניק למאזין הרגשה של שייכות ואפשרות לפרש את הטקסט בדרך שהכי מתאימה לו.
מעבר לכך, הקצב, השבירות, הסינקופות, המקצבים והביטים באלבום הזה הם דבר שלא נשמע כמותו. חתימת זמן אלטרנטיבית קוראים לזה. אבל עזבו אתכם מהגדרות, פשוט תקשיבו ותבינו שבמספר לא קטן של שירים
כמו "Rusty Cage", "Holy Water", "Jesus Christ Pose" התיבות מסודרות ומחולקות בצורה שונה ולא נורמלית בהשוואה למה שאנחנו רגילים. לא פלא ש- Matt Cameron קרא לו "Weird science project".
חברי הלהקה סיפרו שהם היו חופשים לחקור ולגלות, זו הייתה האווירה אז שגם המשיכה איתם לאורך הדרך. הם יודעים שהם עוברים טרנספורמציה כבני אדם ולכן גם המוסיקה שלהם עוברת, הם לא הגדירו את עצמם או כיוונו למשהו מסויים אלא יצרו מה שהרגיש להם טוב ונכון. הם הרגישו שהם הביאו למוסיקה הרבה דברים שלהקות אחרות לא העיזו להביא באותה תקופה, אלמנטים שהושפעו בעיקר מלהקות הPאנק של שנות ה-80.
הביקורות טוענות ש- Chris Cornell עשה פה קפיצת מדרגה משמעותית מבחינת הטקסטים של השירים, דוגמא לכך היא בשיר "Outshined" שהוא אחד השירים האישיים ביותר של קורנל אשר מתמצת ומזקק ל- 5 דקות של מוזיקה את הסוד של "מאניה דיפרסיה" אותה חווה במהלך השנים כשיום אחד הוא מרגיש בגג העולם וברגע אחר בעומק הביבים. צרופו של הבסיסט Ben Shepherd היווה קטליזטור משמעותי בקפיצת המדרגה מהאלבום הקודם, חברי הלהקה סיפרו שהוא הביא עימו גישה רעננה ויצרתית ויכולות הכתיבה והיצירה שלו השפיעו על כולם. אבל אנחנו חושבים שהקפיצה הגדולה היתה בתפיסה של כריס והחברים את המוזיקה, בחשיבה מחוץ לקופסא, בחדשנות, זהו אמנם רק האלבום השלישי שלהם אך הראשון בו הכתיבה נעשית בשיתוף של כל חברי הלהקה יחד. לא פלא שהאלבום הזה הצליח פחות מאחיו, הואיל והוא פחות "מסחרי" ויש בו פחות אלמנטים מלודיים או אלמנטים קלילים. יש פה תצוגת מוסיקה מדהימה אך קשה לעיכול ולכן היא הייתה צריכה דחיפה מאוד חזקה. והדחיפה הזאת הגיעה דווקא מכיוונה של נירוונה.
אחרי ש- Kurt Cobain אמר ל- "Guns N' Roses" לא! כמופע חימום לסיבוב ההופעות שלהם ל- "Use Your Illusion", כריס וחבריו קפצו על ההזדמנות ואכן קיבלו את החשיפה הבינלאומית שהגיעה להם במסגרת אותו סיבוב ההופעות. למרות שמספר שנים אח"כ כריס טען שזה היה פשוט סיוט להופיע מול 40 אלף איש במשך 35 דק' יום אחרי יום, כשאף אחד מהם לא מכיר אותך וכולם מחכים ל"גאנז".
מי שחווה את האלבום הזה בזמן אמת ידע לומר שלמרות שהוא אולי היה קשה יותר לעיכול מאחיו התאום שנולד באותו היום, למרות שהוא לא כלל "להיטים" כמותו, למרות שהוא היה פחות "מוצלח" מסחרית מאחיו, עדיין היה ברור שמדובר כאן בילד שונה ומיוחד שעוד יפתיע את כולם. ואכן, בחלוף השנים וממרום גילם של שני האלבומים הדברים נראים קצת אחרת.
עטיפת האלבום שהפכה לסמל איקוני של הלהקה נוצרה ע"י הגיטריסט Mark Dancey מלהקת "Big Chief" שהיה חבר של Kim Thayil. חברי הלהקה אהבו מאוד את הציור עם המצת במרכז והאלמנטים המשוננים מסביב, זה הרגיש להם אגרסיבי מאוד.
מי שהגה את שם האלבום הוא הגיטריסט Kim Thayil אשר חשב עליו כשניגן את הריף לשיר "Bad Motor Scooter" של להקת "Montrose". ואם עדיין לא הבנתם למה אנחנו מתכוונים, רק תחשבו על התחושות שעוברות לכם בגוף כשאתם שומעים את יללות הגיטרה שפותחות את השיר "Rusty Cage" ואת האלבום כולו.
המהדורה המוגבלת של האלבום כללה דיסק נוסף בשם "Satanoscillatemymetallicsonatas".
להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Comments