אלבום הבכורה של "Suede" שוחרר ב- 29 למרץ 1993.
המתח בין האומנים האמריקאים לאלו הבריטיים בעולם המוזיקה, היה קיים עוד ממחצית המאה הקודמת. זה היה מאבק של יוקרה בין שתי התרבויות האדירות ממזרח וממערב לאוקיינוס. לאורך השנים הדומיננטיות עברה ממש כמו בנדנדה, מצד אחד של האוקיינוס לצדו האחר, זה משפיע וההוא מושפע, זה מחדש וההוא מיישם ומשכלל. המתח הזה היה בריא והוא תרם רבות להתפתחות המוזיקה כשכל צד מזין ומפרה את רעהו.
בראשית שנות התשעים ידה של אמריקה היתה על העליונה. מהפיכת הגראנג' היתה בשיאה והדומיננטיות של הרכבים אמריקאיים משלה בכיפה. הרכבים מארה"ב שלטו במצעדים, במכירות, בתחנות הרדיו ובטלוויזיה, כאשר הרכבים בריטים על-פי רוב, לא הצליחו לייצר באותם שנים אלטרנטיבה מספיק חזקה.
אלבום הבכורה של "Suede" הצליח להעביר, ולו במקצת, את כובד המשקל לצד השני של האוקיינוס והיה לאחד האלבומים הראשונים שהתחילו בתהליך של הטיית הכף לכיוון בריטניה. לפני "Oasis" ו- "Bush" ובטרם הפריצה של "Blur" ו- "Radiohead", היו אלו "סוויד" ששמרו על הגחלת הבריטית בוערת, והיוו אלטרנטיבה לדומיננטיות האמריקאית.
אלבום הבכורה של הלהקה הפך עד מהרה לאלבום הבכורה בעל המכירות המהירות ביותר בבריטניה מזה כעשור, כשהוא פורץ למצעדי המכירות בעוצמה גדולה.
בשנת 1993 זכתה הלהקה בפרס "מרקורי" לאלבום הטוב ביותר לאותה שנה, ונהנתה מפופולריות גדולה בבריטניה, באירופה ואפילו ביפן.
עיתון ה"מלודי מייקר" העניק ללהקה צילום שער במגזין ששוחרר ב- 25 לאפריל 1993 וציין בכותרת: "סוויד הלהקה החדשה הטובה ביותר בבריטניה".
גם המגזין "Select" העניק את השער של הוצאת חודש אפריל ל"סוייד", ובתקשורת האלבום הוצג כאלבום הבכורה החם ביותר מאז "Never Mind The Bollocks" של ה"סקס פיסטולס".
(Photo: Pastdaily.com)
האלבום הזה נכנס כמעט לכל רשימת אלבומים יוקרתית, וביניהם: 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון, רשימה זהה של מגזין ה- "NME" ורשימת 100 האלבומים הבריטים הגדולים בכל הזמנים של אותו מגזין. רשימת 250 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של המגזין "Q" ורשמית 1001 האלבומים שאתה צריך לשמוע לפני מותך.
הלהקה שהוקמה בשנת 1989 על-ידי הבסיסט Mat Osman, הזמר Brett Anderson ובת זוגו הגיטריסטית Justine Frischmann, צירפה אל שורותיה בשנת 1992 גיטריסט מחונן בן 19 בשם Bernard Butler, ומיד אחר כך הפכה בשנת 1993 לדבר החדש החם ביותר במוזיקה וזכתה לכיסוי תקשורתי נרחב.
מהאלבום שוחררו ארבעה סינגלים. הראשון שהציג לעולם את הצליל המחוספס והבוסרי של הלהקה עם קולו של ברט שהזכיר מעט את David Bowie היה "The Drowners". הסינגל ששוחרר במאי 1992, עוד לפני הוצאת האלבום, זכה אומנם להצלחה יחסית המצעדים, אבל זכה לחיבוק מהמבקרים, כאשר הן מגזין "NME" והן "Melody Maker" זיכו אותו בתואר "סינגל השנה".
בחודש ספטמבר 1992 שחררה הלקה את הסינגל השני "Metal Mickey". שיר קצבי יותר מקודמו שכבר הוכיח שהאיכויות של הלהקה אינן חד-פעמיות. הגיטריסט Bernard Butler ציין שההשראה שלו בכתיבת השיר הייתה "The Shoop Shoop Song" שזכה בשנת 1990 לביצוע מחודש של הזמרת שר. לגבי הסולו של השיר, באטלר אמר שהוא הושפע מהשיר "You Really Got Me" של "The Kinks".
כחודש לפני יציאת האלבום, בפברואר 1993, שחררה הלקה את הסינגל השלישי "Animal Nitrate" ואז כבר היה ברור לכל שהלהקה הזאת הולכת לעורר מהפיכה בממלכה המאוחדת ובכלל. זה היה הסינגל שצעד הכי גבוה מבין אלה ששוחררו מהאלבום. כותרת השיר מתייחסת לתרופה שנוטלים במשאף ונקראת Amyl Nitrite, למרות שהזמר ברט אנדרסון אמר כי השיר קשור יותר לסמים אחרים כמו אקסטזי וקוקאין. הרעיון של השיר נוצר כשאנדרסון עבר תקופה שבה, לדבריו: "סמים תפסו את מקומם של אנשים". שם השיר בזמן העבודה עליו היה "Dixon", שכן תפקיד הגיטרה בפזמון הושפע מסדרת הטלוויזיה "Dixon of Dock Green" של ערוץ ה- BBC. מעניין לציין שאנדרסון התנגד לשחרורו של השיר כסינגל ורצה א "Sleeping Pills" במקומו, אך מנהל חברת התקליטים "Nude Records" התעקש וצדק.
הסינגל הרביעי "So Young" היה האחרון שנכתב לאלבום, זה קרה באולפן במהלך ההקלטות וזאת בניגוד ליתר השירים באלבום שהיו באמתחתה של הלהקה עוד קודם לכן. גם השיר הזה נכתב על-ידי אנדרסון על סמים, אשר לדבריו היו חלק מהחיים של כל-כך הרבה צעירים בלונדון. "שרתי עליהם כי רציתי לתעד אותם, ובגלל שנראה שיש כאן על מה לשיר. אני מקווה שלא עשיתי את זה בצורה טיפשית. ראיתי חיים נהרסים. היה לי מזל. קפצתי מהבלון לפני שהוא התרומם גבוה מדי".
ארבעת הסינגלים הללו היוו את אות הפתיחה למהפכה שיחולל אלבום הבכורה המצוין הזה. הם הציבו את "סוייד" על המפה ונתנו את הטון למתקפת הבריטפופ שתנחת על ארה"ב זמן קצר לאחר מכן.
להאזנה: Youtube
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Comments