ב- 24 לאוגוסט, 1981 "The Rolling Stones" הוציאו לאור את אלבומם ה- 16, "Tattoo You".
האלבום "Tattoo You" מסמן פרק ייחודי בדיסקוגרפיה הנרחבת של "הרולינג סטונס". מדובר באלבום מופת, אשר למרות היותו מורכב מחומרים אקלקטים הצליח להחיות את הסאונד של הלהקה ולהוכיח את הרלוונטיות של הלהקה, כמעט שני עשורים לאחר הקמתה. "Tattoo You" מורכב בעיקר מרצועות שלא פורסמו מסשנים קודמים של הקלטות בשנות ה-70, ומציג את היכולת של "הסטונס" ללטש ולהחיות מחדש חומרים ישנים יותר לכדי אלבום רענן, חדשני ומגובש.
עם השירה הדינמית של Mick Jagger וצמד הגיטרות הקלאסי של Keith Richards ו- Ronnie Wood, האלבום "Tattoo You" מתהדר בהרכב שכולל את Bill Wyman בבס ו- Charlie Watts בתופים. עם זאת, האלבום כולל גם חברי להקה לשעבר כמו Mick Taylor ומוזיקאים אורחים כמו Nicky Hopkins, ו- Billy Preston, באופן שמעשיר את הסאונד ומגוון את הסגנון.
החל מהאנרגיה המדבקת של "Start Me Up" (עליו עבדה הלהקה במקור ב-1978 במהלך הסשנים של "Some Girls") ו- "Hang Fire" (שמקורו בהקלטות של "Some Girls" ו- "Emotional Rescue"), ועד לבלדות המרגשות כמו "Waiting on a Friend", "Tops" (שתיהן במקור מהסשנים של "Goats Head Soup" בשנת 1972 עם Mick Taylor) ו-"Worried About You" עם Billy Preston בקלידים, האלבום המדהים הזה משקף את המהות של הרוקנרול בתוספת מגע של בלוז וקורט של גרוב.
האלבום מחולק לשני חצאים. בצד הראשון, מצויות רצועות הלוכדות את אנרגיית הרוקנרול החורכת של הלהקה, כמו "Start Me Up", "Hang Fire", "Black Limousine", "Neighbours" ועוד. האלבום נפתח עם "Start Me Up" וממש כמו שהכותרת מרמזת, מיד "מדליק" אותנו. השיר תוכנן במקור כרצועת רגאיי, אבל בהמשך התפתח להמנון אצטדיונים עם ריף מהפנט והגשה ווקאלית מרהיבה ומקפיצה של Mick Jagger. הלחן הקליט והמדבק והעובדה שהוא מהווה מרכיב עיקרי בסטליסטים של הלהקה, רק מחזקת את מעמדו כאחד הלהיטים האייקונים של "הסטונז". "Hang Fire" הוא שיר ביקורתי על אנגליה, המרמז שתושביה עצלנים והפוליטיקאים חסרי יכולת. השיר נקרא בתחילה "Lazy Bitch", ככל הנראה תוך התייחסות לראש ממשלת בריטניה דאז מרגרט תאצ'ר. "Black Limousine" התבסס על רצועת הבלוז "You Don't Have To Go" של Jimmy Reed והוא משקף את סגנון החיים שלול הרסן של הלהקה הכולל נשים, אלכוהול ולימוזינות. השיר הוקלט בתחילה במהלך הסשנים של "Some Girls" בשנת 1978, והוא בולט כאחד הבודדים בו ניתן קרדיט לא רק לצמד Mick Jagger ול- Keith Richards, אלא גם ל- Ronnie Wood. ווד ציין שריף הגיטרה הושפע מגיטריסט הבלוז הטקסני, Hop Wilson. כפי שרומזות מילות השיר, "Little T & A" הוא רצועת רוקנרול נהדרת עם Keith Richards בשירה ובבס. השיר החותם את הצד הראשון של הויניל "Neighbours" נוצר בהשראת חוויותיו האמתיות של Keith Richards עם שכנים רועשים, אשר בסופו של דבר הוביל לפינוי שלו מדירתו בניו יורק בשנת 1981. הלהקה החלה לעבוד על השיר בשנת 1979 עבור האלבום "Emotional Rescue", והוא כולל סולו סקסופון של סקסופוניסט הג'אז Sonny Rollins שניגן גם ב-"Slave" ו-"Waiting on a Friend".
הצד השני של האלבום, עובר לטון יותר מופנם ושקט. רצועות כמו "Worried About You", "Heaven" ו-"Waiting on a Friend" מדגישים את הרבגוניות והעומק המוזיקלי של הלהקה. "Heaven" חוקר נושאים של אקסטזה מינית. מעניין שהמילה "Heaven" לא מופיעה במילות השיר, ואפילו Mick Jagger לא זוכר כיצד נבחר שם השיר. Keith Richards לא ניגן בשיר הזה; הבסיסט Bill Wyman ניגן במקומו בגיטרה, סינתיסייזר ובס, ו- Mick Jagger ניגן אף הוא בגיטרה. השירה והסאונד של השיר מסמנים אותו כאחת מהרצועות הכי פסיכדליות של "הסטונז". הלהקה התחילה לעבוד עליו במקור בשנת 1979, לאלבום "Emotional Rescue". אחד השירים המרגשים באלבום הוא זה החותם אותו "Waiting on a Friend". שיר על ידידות ושימוש בסמים, ככל הנראה תוך התייחסות להתמכרות להרואין של Keith Richards באותה תקופה. השיר כולל סולו סקסופון עדין של Sonny Rollins ומשתתפים בו לצד Mick Taylor, Nicky Hopkins, Jimmy Miller, ו- Kasper Winding, והוא משלב חום ונוסטלגיה עם מילים רפלקטיביות. עבודת הגיטרה מלאת הרגש של Keith Richards זורחת לכל אורכו של האלבום, במיוחד ב-"Slave", שם הג'אם המאולתר מציג את היכולת של "הסטונס" לשלב רוק עם בלוז וFאנק. הקטע הזה הוקלט במקור בשנת 1974 וקיבל את השם "The Black And Blue Jam". הגיטריסט Pete Townshend מלהקת "The Who" סיפק כאן קולות רקע. ההקלטה המקורית כללה גם את Billy Preston, Jeff Beck, ו- Nicky Hopkins, אם כי קטעי הנגינה שלהם הוסרו בגרסה הסופית. סקסופוניסט הג'אז Sonny Rollins שוכנע על ידי אשתו לשתף פעולה עם "הסטונס", ותרם גם לרצועה זו.
יצירת האלבום, שניזונה בעיקר מאילוצים בשל לוח הזמנים המפרך של הלהקה, הביאה לקולאז' של יצירות מחודשות לצד הקלטות חדשות. למרות ה"טלאים" המוזיקליים שנלקחו מסשנים שונים, "Tattoo You" עומד כעדות לחוסן והרלוונטיות של "The Rolling Stones" וליכולת המדהימה שלהם להמציא את עצמם מחדש.
האלבום "Tattoo You" הוכיח ש"הרולינג סטונס" עדיין יכולים לספק מוזיקה מדהימה, סוחפת ורלוונטית כמעט שני עשורים אל תוך הקריירה שלהם. השילוב האקלקטי של האלבום בין שירי רוקנרול קצביים ובלדות מרגשות משקף את הכימיה המתמשכת של הלהקה ואת היכולת שלה לשאוב מההשפעות המוזיקליות השורשיות שלה, אך עדיין להישמע חדשנית.
לא רק שהאלבום "Tattoo You" זכה לאהדה ביקורתית, אלא גם להצלחה מסחרית. האלבום הזה טיפס לפסגת הבילבורד 200 בארה"ב, והוכיח שהמוזיקה של "הרולינג סטונס" היא פשוט נצחית. מעבר לכל הציפיות, "Tattoo You" הפך לפסגת הישגי המצעדים של הלהקה, וחתם רצף של שמונה אלבומים במקום הראשון בארה"ב, אשר החל עם "Sticky Fingers" בשנת 1971.
ההשפעה של "Tattoo You" מהדהדת עד היום. בשנת 1989, דירג מגזין "הרולינג סטון" את האלבום במקום ה- 34 ברשימת "100 האלבומים הגדולים של שנות ה-80". יתר מכך, המגזין הבטיח לאלבום מקום ברשימה היוקרתית של "500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים", (מקום 211 ברשימה משנת 2003 ומקום 213 ברשימה המתוקנת של 2012). יותר מזה, בשנת 2000 דורג במקום ה-759 ב- "כל הזמנים 1000 האלבומים המובילים" של Colin Larkin. הדירוגים הללו רק מדגישים את ההשפעה המתמשכת של יצירת המופת המוזיקלית הזו.
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Komentar