מה הקשר בין אישיות של מכור, בשורה גורלית ודבורה?
קבלו את Blind Melon - New life
מלבד היותו סולן Blind Melon, בעל קול שאין עוד אחד כמותו, לצד כריזמה ואנרגיה, Shannon Hoon סבל רבות מהתמכרויות שכללו כניסה ויציאת ממכוני גמילה.
כמו כל מכור, הוא קיווה שמשהו מבחוץ יגרום לו להשתנות מבפנים. בשיר האוטוביוגרפי המרסק הזה, שאנון מספר על שיחת טלפון שעומדת לשנות את חייו....
הוא מקבל בשורה שהוא עומד להפוך לאבא ומספר על האב המסור והדמות לחיקוי שהוא אמור להיות. לכל אורך השיר הוא מקווה שהבשורה והתפקיד החדש יעניקו גם לו "חיים חדשים" ובסופו הוא מתחנן לכך בצעקות השבר שלו.
ביולי 1995 נולדה Nico Blue ושאנון "התכונן" ונכנס שוב לגמילה לקראת הלידה. לאחריה אפילו יצא איתו יועץ גמילה לסיבוב ההופעות (של קידום אלבומה השני והמעיף של הלהקה - Soup).
כשלושה חודשים לאחר מכן, במהלך אותו טור, נמצא שאנון ללא רוח חיים באוטובוס הלהקה, לאחר לילה של בינג' רווי סמים והותיר בעולם הזה את ביתו התינוקת ללא אב.
כשנה לאחר מותו, יצא אלבום/אוסף של בליינד מלון שנקרא - Nico וכלל שירים בגרסאות חדשות, שני קאברים, כמה שירים שהוקלטו ע"י שאנון, חלקם הושלמו ע"י הלהקה וחלקם "ערומים" בגירסת לו-פיי על טייפרקורד .
מרבית ההכנסות נתרמו עבור קרן לימודים בשביל ניקו עצמה... שלפי סרטוני הטיוב השונים, נראה ששלומה טוב - היא מדי פעם מצטרפת לשיר איזה שיר בהופעות הלהקה,
ניקו התארחה בהרכב של בראד סמית' (בסיסט הלהקה לשעבר) Abandon Jalopy וכאן היא בקליפ שמסכם את העבודה על הסינגל בעיר הולדתו של שאנון:
באותה התקופה שלאחר מותו יצא DVD נהדר (בשם Letters From a Porcupine) ששידרג עבורי אפילו עוד יותר את ההקשר הרגשי בהאזנות ללהקה. הוא כולל בעיקר את סיפור הכנת האלבום השני Soup בניו אורלינס ומשלב גם הופעות חיות, קטעים מקליפים, ראיונות וקטעי ווידאו שצולמו ע"י שאנון עצמו.
קישור לסרט (השלם!) מה-טיוב - מומלץ מאוד (שני השירים הראשונים מהפתיחה מראים טוב את הכוח של הלהקה ושאנון בלייב):
הרבה לפני עידן הסמארטפונים, שאנון נהג להסתובב כל הזמן עם מצלמת ווידאו ולתעד כמעט כל שלב בחיי הלהקה ובחייו שלו ...ההצלחה, השטויות, היומיום וההתמודדות עם השדים.
כ-23 שנים לאחר מותו, בעזרת מימון המונים ולאחר מעבר על מאות שעות ווידאו של שאנון... יצא הדוקו - All I Can Say.
הסרט נערך ע"י דני קלינץ': צלם סטילס מוערך שגם עוסק ביצירת קליפים/סרטי הופעות בתחום המוסיקה (עבד עם ספירנגסטין, פרל ג'אם, כריס סטייפלטון ועוד)... טריילר:
ראיון של כרבע שעה עם קלינץ' על הסרט:
סוג של סגירת מעגל באיזה אפטר פארטי לאחר הקרנת הסרט בניו יורק... עם הלהקה, קלינץ' על המפוחית (והעדשה) וניקו בשירה (איכות לא משהו, אבל עדיין מרגש):
בליינד מלון היום
הלהקה עדיין פעילה לסירוגין ואפילו הוציאה שנה שעברה שני סינגלים (עם Travis T. Warren כסולן מ-2006 שהלהקה החליטה להתאחד, יותר מעשור לאחר הטרגדיה שפקדה אותה).
וורן היה מעריץ מושבע של הלהקה בתור ילד ואף קעקע את דמותו של שאנון כשמלאו לו 18. כאן הוא בסרטון מאוקטובר האחרון כשמלאו 25 שנים למותו של שאנון, בו הוא מספר קצת על עצמו, ההשפעה של הלהקה עליו לרבות המהפך מגיטריסט לזמר ...ואיך פספס בתור נער צעיר את אחת מהופעותיה האחרונות של הלהקה. בסוף הוא גם מבצע שיר (מעולה) שכתב לפני 20 שנים לזכרו של שאנון:
קצת על הלהקה בנימה אישית
את בליינד מלון הכרתי כטינאייג'ר, הגיל בו החיבור למוסיקה הוא אולי העז ביותר... די נדיר שמוסיקה מהתקופה הזאת לא ממשיכה איתך הלאה בחיים... ואכן נדיר שאני לא מתרגש משיר של בליינד מלון, זאת על אף שלא הוציאו הרבה מוסיקה ושלמעשה גיליתי את הלהקה (לעומק) רק אחרי מותו של שאנון.
להיט הלהקה המוכר ביותר ("No Rain" כן, כן... זה עם הילדה שמחופשת לדבורה). הוא באמת אחלה שיר, אך למען האמת יחסית טחון ולמרות שיש לה כמה שירים יותר פולקיים, הקו הזה לא הכי מאפיין את להקה האדירה הזאת לטעמי.
לעומת הלהיט... מרבית החומר של שני אלבומי אולפן (וגם Nico אחרי זה) משלבים בצורה מאלפת: בלוז-רוק, דיסטורשנים וכוח של גראנג', לצד ניחוח דרומי פה ושם...
לא מעט כנות ותיאורים קושי טמונים במילים, שיצאו לעולם עם קול בלתי נשכח... לעיתים מבודח, לעיתים מיוסר ולעיתים (כמו עוד מוסיקאים שלא איתנו) זה בניגוד ל-וייב של המוסיקה... הנעימה, מקפיצה... וכן, גם נותנת מדי פעם בעיטת דיסטורשן לראש!
Enjoy!
O.Miz
בתמונה:
שורה ראשונה משמאל - עטיפות אלבומי הלהקה ובקצה הכרזה של הדוקו האחרון.
הרביעייה באמצע - שאנון מתעד, שאנון עם ניקו התינוקת, מתוך ההופעה (המטורפת) של הלהקה בוודסטוק 94 ובשחור לבן, העטיפה האחורית של האלבום Nico.
שורה תחתונה - שאנון, הלהקה בימי האלבום הראשון, שאנון "משתעשע" בין שמים לארץ... ואחרונה חביבה - ניקו בלו, מצטרפת לפני כשנה ללהקה וברקע (על המפוחית) דני קלינץ'.
Comments