ב- 25 למרץ, 1980 "Triumph" הוציאה את אלבומה הרביעי "Progressions of Power".

עם האלבום הזה, קיבעה "Triumph" את מעמדה כאחת מלהקות ההארד רוק המובילות בקנדה. חברי הפאוור טריו המעולה יצרו אלבום מצוין המשלב ריפים בשרניים, שירה נוסקת לגבהים שרק ניתן לדמיין (כפרה על ריק אמט) והמנוני אצטדיונים קליטים. "Progressions of Power" עקב אחר אותה נוסחה שבה השתמשה הלהקה באלבום "Just a Game" שיצא בשנת 1979, והעניק להם את הטעימה הראשונה של הצלחה במיינסטרים. למרות שהוא לא כולל להיטים כמו האלבום הקודם וחלק מהאלבומים המאוחרים של הלהקה, "Progressions of Power" הוא אחד האלבומים הכי עקביים של "Triumph" אשר מציג את האנרגיה הגולמית והיכולת הטכנית של חברי הלהקה.
מבחינה מוזיקלית, "Progressions of Power" נוטה להיות כבד יותר מקודמו. הוא שם דגש רב יותר על עבודת הגיטרה החורכת של Rik Emmett ועל חטיבת הקצב המוצקה של המתופף Gil Moore והבסיסט Mike Levine. מצד שני, לאחר שב- "Just a Game" הוא שיחק ב"תפקיד משני" לצד הגיטריסט Rik Emmett, המתופף Gil Moore החזיר לעצמו את הבכורה באלבום הזה ותרם שירה מובילה למרבית שירי האלבום, כאשר Rik Emmett לוקח את ההובלה בשלושה שירים בלבד.
האלבום יוצא לדרך עם "I Live for the Weekend" העוצמתי ששר Gil Moore. המנון רועש ועתיר אנרגיה שהפך לאחד מהשירים האהובים ביותר של "טריומף" בהופעותיה החיות. יש לשיר הזה אווירת "בוגי-רוק" עם פזמון פאנצ'י וידידותי לרדיו שגורם לך לפצוח בשירה. מור גם לוקח את ההובלה בשיר "Tear the Roof Off" עתיר האנרגיה, אשר מציג גישה כבדה יותר של הלהקה, המזכירה במעט את הריפים הבלוזיים הכבדים של "AC/DC". מור מספק את השירה גם בהמנון "I Can Survive", ב-"Woman in Love" הגרובי, וב- "Nature's Child" הבלוזי והמעט פחות דינמי.
לעומת זאת, Rik Emmett הידוע בוורסטיליות שלו, מציג את הצדדים היותר מלודיים של האלבום ותורם שירה בבלדת הרוק המלנכולית "In the Night", כמו גם ב- "Hard Road" העוצמתי יותר, שסוגר את האלבום ושהינו ללא ספק אחד השירים הכי דינמיים ומעניינים של האלבום עם סולו מדהים של אמט, אשר גם לוקח את ההובלה בבלדה רכה נוספת - "Take My Heart". אמט גם מציג את היכולות האקוסטיות שלו עם "Fingertalkin'" - קטע אינסטרומנטלי אקוסטי קצר, אך מהפנט שמדגיש את יכולות הגיטרה הקלאסיות המרשימות של אמט.
אמנם, "Progressions of Power" לא זכה לאותה הכרה במיינסטרים כמו האלבומים הבאים של הלהקה, אבל הוא חלק חשוב ובלתי נפרד מהדיסקוגרפיה של "Triumph". האלבום נוטה לכיוון הכבד יותר של הלהק והוא נעדר להיטים אבל הוא עדיין מכיל מספיק רגעים מלודיים ושומר על רמה אחידה כדי להיכלל בין אלבומיה הגדולים של הלהקה.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
Commentaires