ב- 14 לאוקטובר, 1985 "Triumph" הוציאה את אלבום ההופעה "Stages".
האלבום "Stages" של "Triumph" הוא אלבום הופעה כפול המציע למעריצי הלהקה הזדמנות לחוות את ההופעות המלהיבות של "Triumph" בין השנים 1981 ועד 1985. האלבום מצליח אמנם להעביר הרבה מהאנרגיה והעוצמה שהפכו את "טריומף" ללהקת הופעות מצוינת, אבל עדיין הוא לא מצליח להגיע לרמת ההשפעה של כמה מאלבומי ההופעה הקלאסיים של התקופה, ויש לכך כמה סיבות מרכזיות.
בניגוד לאלבומי הופעה אחרים המתמקדים בהופעה בודדת או בסיבוב הופעות, "Stages" מורכב מהופעות שהוקלטו על פני כמה שנים, במקומות שונים, במהלך מספר סיבובי ההופעות של הלהקה שנועדו לקידום האלבומים "Allied Forces" משנת 1981, "Never Surrender" משנת 1982 ו- "Thunder Seven" משנת 1984. במעבר בין התקופות השונות גורמת לחוסר המשכיות בין השירים, כאשר רעש הקהל נמוג בפייד אאוט ומופיע בפייד אין באופן שיוצר תחושה שהאלבום הזה הוא יותר אוסף מאשר חווית הופעה מגובשת. למרות שהמעברים מהונדסים להפריע כמה שפחות לחוויית ההאזנה, עדיין הם מפריעים לזרימה החלקה של האלבום ומקשים על המאזין להיכנס לאווירה ולחוש שהוא חלק מההופעה החיה. ייתכן שהבחירה הזו של ההפקה תרמה לכך שהאלבום "Stages" לא הגיע למעמד הקלאסי של אלבומי הופעה אחרים מאותה תקופה, כמו "World Wide Live" של "Scorpions" או "Live After Death" של "Iron Maiden" אשר באופן מפתיע יצא בדיוק באותו היום.
עם זאת, בחירת השירים לסטליסט של האלבום היא אחת החוזקות שלו. האלבום כולל את השירים הידועים ביותר של "טריומף" כמו "Follow Your Heart", "Never Surrender", "Magic Power", "Lay It on the Line" ו-"Fight the Good Fight", המאפשרים למאזינים לשמוע את להיטי הרדיו הללו בסביבת הופעה אנרגטית נמרצת. הביצועים הדוקים, כשנגינת הגיטרה הוירטואוזית של Rik Emmett זורחת לכל אורך האלבום עם סולואים מורחבים, בעוד שחטיבת הקצב של Gil Moore ו- Mike Levine מובילה את השירים קדימה בקצב עוצמתי.
כצפוי מאלבום הופעה של התקופה, שני רגעי השיא של "Stages" הם סולו התופים של גיל מור ב-"A World of Fantasy", בו הוא מפגין את התעוזה הטכנית והעוצמה שלו מאחורי סט התופים, וסולו הגיטרה המטורף של Rik Emmett במהלך השיר "Rock & Roll Machine", שמוכיח את הנגינה הרב-תכליתית והטכניקה הנהדרת שלו.
נראה שגם "Triumph" היו מודעים למגבלות של האלבום, לאור האופי הלא רציף של ההקלטות מההופעות השונות. לאור זאת, הם קיבלו את ההחלטה לכלול באלבום שני שירים חדשים שהוקלטו באולפן: "Mind Games" ו-"Empty Inside". השירים האלה מוסיפים מיימד רענן לאלבום, אולי מתוך מטרה לתת למעריצים פיצוי על חוסר הקוהרנטיות והזרימה של "Stages". למרות שאין מדובר בשירים גדולים ופורצי דרך, רצועות האולפן הללו הן תוספת מבורכת, שנותנת לאלבום תחושה של חידוש עבור מעריצים, שמחזיקים בגרסאות האולפן של מרבית השירים באלבום.
לסיכום, "Stages" מצליח להציג את הכישרון הגולמי של "Triumph" ואת השילוב הייחודי שלהם בין הארד רוק, אלמנטים מתקדמים וקטעים יותר מלודיים. עם זאת, השפעתו כאלבום הופעה לוקה בחסר, במיוחד בהשוואה לאלבומי ההופעה הגדולים של התקופה, בעיקר בשל חוסר העקביות של התקופות בהן בוצעו ההקלטות השונות. למרות שזה לא אלבום ההופעה המובהק ש- "Triumph" יכלו להוציא תחת ידם, הוא בוודאי מהווה אלבום חובה למעריצי הלהקה שמעוניינים לחוות את הלהקה בסביבה "חיה" בתקופת השיא שלה וכן להנות משני שירים חדשים שהוקלטו במיוחד למאורע. למרות הפגמים שלו, האלבום מציע מספיק ביצועים חזקים ורגעים בלתי נשכחים כדי לעמוד כחלק חשוב מהדיסקוגרפיה של "Triumph". לאלו מבינכם שמעוניינים להרגיש חווית הופעה אחידה וקולחת של הלהקה, כדאי שתנסו את "Triumph - Live at the US Festival".
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Comments